כמאה ושש עשרה שנה “ארוכות ומתישות” עברו על עם ישראל במצרים, בשנות השעבוד שהלך והחמיר עם השנים. הסוף לא נראה באופק, והנה  הקב”ה מצווה את משה ללכת אל פרעה מלך מצרים, ולבקש ממנו “אשרת יציאה” ממצרים לעם שלם. מראש, “מגלה” הבורא, שפרעה לא ימהר  להיענות לבקשה:  

וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פְַרעֹה וְהְִרבֵיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מֹופְתַי בְאֶֶרץ מִצְָריִם: (שמות, פרק ז’, פסוק ג’)

יש תכנון ארוך טווח, להענשת פרעה ואנשיו על כל השנים הרעות. עם ישראל לא יֵצֵ א מתוך התופת הנוראה ללא “השארת עקבות” במצרים.  אנו צועדים לקראת מכות קשות שהעם המצרי הולך “לחטוף” בגין ניצול ציני ומחפיר של ה”מיעוט היהודי” בארצם. במאמר זה נתמקד בגורם ההת רעה  והאזהרה של משה לפרעה לפני כל מכה ומכה ]גם על שלשת המכות האחרונות מהפרשה הבאה[, וננסה ללמוד מכך, מסר לחיינו.  נתאר את הנושא בטבלה : 

מכה אזהרה
וְאָמְַרתָּ אֵלָיו ה’ אלקי הָעִבְִרים שְׁלָחַנִי אֵלֶיָך לֵאמֹר שַלַח אֶת עַמִי וְיַעַבְדֻנִי בַמִדְבָר וְהִנֵה ֹלא שָּמַעְתָּ עַד כֹה:  כֹה אָמַר ה’ בְזֹאת תֵּדַע כִי אֲנִי ה’ הִנֵה אָנֹכִי מַכֶה בַמַטֶה אֲשֶׁר בְיָדִי עַל הַמַיִם אֲשֶׁר בַיְאֹר וְנֶהֶפְכּו לְדָם: וְהַדָגָה  אֲשֶׁר בַיְאֹר תָּמּות ּובָאַש הַיְאֹר וְנִלְאּו מִצְַריִם לִשְׁתֹות מַיִם מִן הַיְאֹר:  דם  .1
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה בֹא אֶל פְַרעֹה וְאָמְַרתָּ אֵלָיו כֹה אָמַר ה’ שַלַח אֶת עַמִי וְיַעַבְדֻנִי : וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַלֵחַ הִנֵה  אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָל גְבּולְָך בַצְפְַרדְעִים צפרדע .2
——————-  כינים .3
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵם בַבֹקֶר וְהִתְׁיַצֵב לִפְנֵי פְַרעֹה הִנֵה יֹוצֵא הַמָיְמָה וְאָמְַרתָּ אֵלָיו כֹה אָמַר ה’ שַלַח עַמִי  וְיַעַבְדֻנִי: כִי אִם אֵינְָך מְשַלֵחַ אֶת עַמִי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְָך ּובַעֲבָדֶיָך ּובְעַמְָך ּובְבָתֶׁיָך אֶת הֶעָֹרב ּומָלְאּו בָתֵּי מִצְַריִם  אֶת הֶעָֹרב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיה:ָ  ערוב  .4
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה בֹא אֶל פְַרעֹה וְדִבְַרתָּ אֵלָיו כֹה אָמַר ה’ אלקי הָעִבְִרים שַלַח אֶת עַמִי וְיַעַבְדֻנִי: כִי אִם מָאֵן  אַתָּה לְשַלֵחַ וְעֹודְָך מַחֲזִיק בָם: הִנֵה יַד ה’ הֹויָה בְמִקְנְָך אֲשֶׁר בַשָּדֶה בַּסּוסִים בַחֲמִֹרים בַגְמַלִים בַבָקָר ּובַצֹאן  דֶבֶר כָבֵד מְאֹד:  דבר  .5
——————-  שחין  .6
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵם בַבֹקֶר וְהִתְׁיַצֵב לִפְנֵי פְַרעֹה וְאָמְַרתָּ אֵלָיו כֹה אָמַר ה’ אלקי הָעִבְִרים שַלַח אֶת עַמִי  וְיַעַבְדֻנִי: ..:  ברד  .7
וַיָבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲֹרן אֶל פְַרעֹה וַיֹּאמְרּו אֵלָיו כֹה אָמַר ה’ אלקי הָעִבְִרים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָנָי שַלַח עַמִי  וְיַעַבְדֻנִי: כִ:  ארבה  .8
——————-  חשך  .9
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹה אָמַר ה’ כַחֲצֹת הַלַיְלָה אֲנִי יֹוצֵא בְתֹוְך מִצְָריִם: ּומֵת כָל בְכֹור בְאֶֶרץ מִצְַריִם מִבְכֹור פְַרעֹה  הַיֹּשֵּב

 עַל כִסְאֹו עַד בְכֹור הַשִפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הֵָרחָיִם וְכֹל בְכֹור בְהֵמָה: 

מכת  

בכורות 

.10

 

ניתן לראות מיבנה מאוד מעניין. ישנן 4 קבוצות של מכות. 1-3,4-6,7-9,10 . בכל אחת משלש הקבוצות הראשונות, יש אזהרה בשתי המכות  הראשונות בלבד והמכה השלישית “נוחתת” ללא אזהרה לפניה. במכה הראשונה לאחר המכה ללא האזהרה (המכות הרביעית והשביעית) משה  משכים בבקר ומגיע להזהיר את פרעה בפני המכה הבאה. המכה העשירית אשר חתמה את המכות, הייתה חזקה וקשה, ללא ספק מגיע עונש כבד על  מעשיו הרודניים במשך תקופה כל כך ארוכה.  

בהצהרת כוונות של הבורא טרום המכות שהובאה לעיל, אנו עדים למטרות וליעדים לקראת חודשי הענישה הקשים. בד בבד יש התייחסות אנושית  כלפי הנענש. אדם שחטא ועבר עבירה, קשה ככל שתהיה, עדיין זכאי ליחס הולם ולכבוד אנושי בסיסי. לא מנחיתים עליו את העונש ללא הודעה  מוקדמת. מנסים בכל אופן לתת לו דרכי נסיגה, גם אם ידוע מראש שלא ייבחר בהם. מודיעים לו כל פעם מה עתיד לקרות, כדי שאף יוכל להתכונן  לבאות עד כמה שניתן. אבל גם בנושא זה יש “כללי משחק”. אם פעמיים הטרחנו עצמנו והזהרנו ללא תוצאות, הפעם השלישית יכולה לבוא ללא  התרעה מראש. זהו חלק מתהליך “הלמידה” שיש גבול גם לצד ה”יפה”.  

ההמשך מעניין עוד יותר. מכה ללא התרעה מראש, קשה שבעתיים לעיכול. לכן מלמד אותנו המקרא להתנהג אחריה, ב-“סופר רגישות”. כידוע, לכל  מלך יש שרים, עוזרים ויועצים המסוככים עליו במשך כל שעות היום. המצב של התרעת משה ואהרון בבית המלך לא פשוטה. יושב המלך על כסאו,  ושומע צמד אחים השייכים ל”מיעוט הזר” הנכנסים לטרקלינו, ומאיימים עליו ללא רָ חם. אין זה קל למלך לשמוע זאת, ויותר מכך, כאשר כל היועצים  עדים למבוכה הגדולה שהמלך נתון בה באותן דקות. לכן, לאחר נחיתת המכה הקשה ללא ההתרעה (שלישית ושישי) במכות הרביעית והשביעית, משה  מקדים את פני המלך בבוקרו של יום כאשר יועציו טרם הגיעו לעבודה ובכך נחסכת לפחות חלק מן הבושה שאפפה אותו בהתרעות האחרות.  המכה העשירית והאחרונה היא ה”מכה בפטיש”. בפעם זאת, מבין משה שאין כל טעם, עברנו שלש סדרות של מכות לפי “כל הכללים”, המסר לא  נלמד, לא הובנו תובנות חדשות, ולכן הפעם – כללי המשחק שונים לגמרי: אין התראה אישית לפרעה אלא אמירה לכלל השומעים, מצריים ויהודיים  כאחת, שבה מתאר משה את המכה הקשה העומדת בפתח שתסיים את כל ה”סדרה“.  

מהו המסר?  

אם פרעה הרשע, זוכה לייחס של כבוד בעת ענישתו, על אחת כמה וכמה שומה עלינו לזכור כללים אלו בשימוש אמצעי ענישה שונים. הורה המעניש  את ילדו, גם אם “באמת” מגיע לו. כנ”ל מורה את תלמידיו, מפקד את פיקודיו, מדריך את חניכיו – לא לשכוח בשום אופן את החובה הבסיסית ליחס  של כבוד גם תוך כדי פעולת הענישה: להודיע לפני כן מה עושים, לא לזלזל בנענשים, לדבר אליהם בכבוד לפני ואחרי הענישה ואף לדאוג לכך, 

שהענישה עצמה תהיה “מכובדת” ולא תגרום להם לביזיון ובושה יתירה. ] עוד על ענישה במאמר על פ רשת בראשית