שלש שנים אחר ניסיון העקידה, מחליט אברהם שהגיעה השעה לחפש בת זוג לבנו אהובו – יצחק. באותה עת, אברהם היה בן מאה
וארבעים ויצחק בן ארבעים שנה! [לא ברור מדוע השתהה שנים כה רבות, אולי הייתה זו ה”נורמה” באותם ימים, אולי בגלל ששמע על
הולדתה של רבקה שלש שנים קודם לכן ו”חש” את פוטנציאל ההתאמה, או שמא מותה של שרה, אשתו האהובה, סמוך לעקידת יצחק
העלה את הצורך..]. אברהם מטיל את המשימה הכבדה על אליעזר, עבדו הנאמן.
וְאַשְׁבִּיעֲָך בה’ אֱֹלקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאֹלקֵי הָאֶָרץ אֲשֶׁר ֹלא תִקַח אִּשָּׁה לִּבְנִּי מִּבְנֹות הַכְנַעֲנִּי אֲשֶׁר אָנֹכִּי יֹושֵׁב בְקְִּרבֹו:
כִּי אֶל אְַרצִּי וְאֶל מֹולַדְתִי תֵׁלְֵך וְלָקַחְתָּׁ אִּשָּׁה לִּבְנִּי לְיִצְחָק: (בראשית, פרק כ”ד, פסוקים ג’-ד’)
אומר אברהם: אני מאוד מאוד רוצה לשדך את בני יקירי יצחק, אך יש עקרונות חשובים שעליהם אינני מוכן לוותר. בשום פנים ואופן אינני
מוכן שבני יתחתן עם כנענית. אני גר בארץ כבר שישים וחמש שנה, מכיר את התרבות, את המנהגים ואת אורח החיים של תושבי המקום,
ואני לא מעוניין שכַּ לָ תִ י המיועדת תהיה מהציבור הזה. כנראה שאווירה החברתית השלילית, הייתה יסוד לתביעה זו.
לכן, משביע אברהם את עבדו הנאמן לחזור לכור מחצבתו, ולבחור אישה מבני משפחתו.
לשאלתו החוזרת של העבד, אם אמנם אמצא אישה מבני משפחתך המקורית והיא תסרב לעזוב את בית הוריה, אולי אוריד את יצחק לגור
שם? על כך עונה אברהם בהחלטיות רבה:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְָרהָם הִּשָּׁמֶר לְָך פֶן תָּׁשִיב אֶת בְנִּי שָּׁמָה:(שם פסוק , ו’)
לאו מוחלט. אברהם “קורא” את מחשבות אליעזר המסופק, ומה אם בכל אופן לא תסכים האישה? על כך ממשיך אברהם:
ה’ אֱֹלקֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִּי מִּבֵית אָבִּי ּומֵאֶֶרץ מֹולַדְתִי וַאֲשֶׁר דִּבֶר לִּי וַאֲשֶׁר נִּשְׁבַע לִּי לֵאמֹר לְזְַרעֲָך אֶתֵׁן אֶת הָאֶָרץ הַזֹאת
הּוא יִשְׁלַח מַלְאָכֹו לְפָנֶיָך וְלָקַחְתָּׁ אִּשָּׁה לִּבְנִּי מִּשָּׁם: (שם פסוק , ו’)
אין אפשרות למצוא אישה ללא טיפת אמונה. הרי כל המבחנים המוקדמים שאנו מבצעים לבדיקת התאמת הזיווג אינם בהכרח מבטיחים
הצלחה. אומר אברהם: אני מאמין. הבורא אשר ציווני לעזוב את ארצי ומולדתי, אותו בורא שהבטיח לי את ארץ ישראל, והבטיח לי זֶ רַּ ע בר
קיימא שיגדל ויפרח בארץ – אני מאמין וסומך עליו שגם בנושא זה יסייע במימוש הצורך.
לאחר קבלת “פקודת המבצע”, אורז אליעזר את חפציו, לוקח עימו “נדוניה שמינה” על מנת למסור לאישה העתידית ולמשפחתה, ויוצא
לדרך. הנה הוא מגיע לייעד ומייד פונה ל”מרכז המסחרי” – באר המים. לעת ערב מגיעות לשם “שואבות המים” )בזמנם, התפקיד כנראה
היה נשי… היום, ברוך ד’, יש מים בברזים מ”מוביל המים הארצי”( כדי להשקות את הגמלים העייפים מעמל היום.
התורה מספרת לנו שאליעזר עבד אברהם התפלל:
הִּנֵה אָנֹכִּי נִּצָב עַל עֵין הַמָיִם ּובְנֹות אַנְשֵׁי הָעִּיר יֹּצְאֹת לִּשְׁאֹב מָיִם: וְהָיָה הַנַעֲָר אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדְֵך וְאֶשְׁתֶׁה וְאָמְָרה
שְׁתֵׁה וְגַם גְמַלֶיָך אַשְׁקֶה אֹתָּּׁה הֹכַחְתָּׁ לְעַבְדְָך לְיִצְחָק ּובָּה אֵדַע כִּי עָשִיתָּׁ חֶסֶד עִּם אֲדֹנִּי: (שם פסוקים , י”ג-י”ד)
אליעזר מתפלל: אבקש מאחת השואבות לשתות מעט מים מכדה, אשר נשאבו זה עתה מתוך המעיין, תוך כדי השקעת אנרגיה לא קטנה,
ואני מקווה שהיא תשיב לי : “בבקשה, שתה אתה, וגם את גמליך אשקה”. גמל צמא מסוגל לשתות מאה ליטר מים בתוך עשר דקות
(”בריטניקה לנוער”), לאליעזר היו עשרה גמלים!!!
קרה בדיוק כפי שציפה והתפלל, ואף יותר מכך. רבקה, שהייתה בתו של בן דודו של יצחק, אכן נענתה לבקשת אליעזר ואף השקתה
אותו בעצמה. רק אחרי שסיימה, ואליעזר הרווה את צימאונו, הציעה לשאוב שוב ושוב עד אשר אחרון הגמלים הרווה את צימאונו הרב.
מהו המסר?
בפני כל אחד מאיתנו עומדת משימה לא פשוטה – “משימת החיים” של בחירת בן/בת זוג. מסיפור מרתק זה אנו לומדים מספר “טיפים ”
ועקרונות לביצוע משימה חשובה זו: הדבר הראשון והחשוב: לקבוע גבולות גיזרה. מהם העקרונות שמהם איננו סוטים, לא ימינה ולא
שמאלה. אין פשרות ואין תזוזה מעקרונות אלו. במקרה שלנו האשה צריכה לבוא מתוך המשפחה, מתוך הבנה שהנבטים שנוצרו בה, הם,
ורק הם, יכולים לצמוח ולהצמיח פירות טובים בהמשך.
“עקרון ברזל” נוסף: מקום מגורי הקבע של הזוג. בשום פנים ואופן לא בחוץ לארץ. שם יש השפעות שליליות, שם האווירה איננה מתאימה
ל”רוח החיים” המבוקשים, ו”אין מצב” לגור במקום זה. אלו גבולות גיזרה ברורים מאוד.
לאחר מכן, עוברים ל”בדיקות תוכן”. מהו האופי המבוקש? מהן התכונות החשובות לקיום חיי זוגיות וחיי משפחה תקינים ובריאים? מה היינו
מבקשים לראות בבן/בת הזוג כתכונה מרכזית ודומיננטית המשפיעה ומקרינה על כל שאר התכונות? מתוך תפילתו של אליעזר, שהתורה
מציינת, אנו לומדים שהתכונה המרכזית היא טוב הלב. אדם השופע בטוב ליבו, אדם המוכן לתת ללא גבולות לאחר, אף שאינו מכירו ואינו
יודע טיבו ומהותו – הוא האדם המתאים. אתו נוח יהיה לפתח קשרים. אתו נוכל תמיד לשאוף קדימה, להרחיב ולהעמיק את הקשר הפנימי
והמשפחתי. כל שאר התכונות, מתגמדות מול תכונה מרכזית זו. בכל התהליך כולו, לא כדאי לשכוח מרכיב חשוב ונוסף : קורט של
אמונה בבורא ה”מסייע” לכל אחד מאיתנו בכל תהליכי החיים, ובמיוחד בנושא מרכזי זה. בהצלחה לכל העומדים בפני ה”משימה”.
