הרב ידידיה נוימן
ראש כולל מונטריאול

 

הרחבת המעגלים

“ועתה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'”בפרשה אנו נפגשים עם אחת הפסגות של השמחה והאושר אליהם יכול להגיע אדם מישראל. התורה מתארת לנו את האירוע המרשים של הבאת הביכורים ואת החובה המיוחדת של קריאת פרשת הביכורים. עצם החיוב של הבאת הביכורים, שבו אדם מפריש דווקא את תחילת פרי עמלו מלמד על זיקה מיוחדת בין השדה הפרטי של האדם לבין בית המקדש והקודש. הציפייה מאיתנו לחבר, ואפילו פיזית להביא, את הפרי הייחודי והמיוחד שלנו אל אותו מקום נבחר ומקודש מלמד על כך שיש ביניהם זיקה מהותית ונדמה שזיקה זו באה להרחיב ולשכלל את מעגלי חייו של האדם.
בפרק ג’ ממסכת ביכורים מתארת המשנה בפרוטרוט את תהליך הבאת הביכורים ולאחר התיאור של ירידת האדם לשדהו ולקיטת הביכורים מתוך השדה מתארת המשנה את התאספות התהלוכה:
“כיצד מעלין את הבכורים?
כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה’ א-לקינו:
הקרובים מביאים התאנים והענבים והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים…”
במאמר ‘ביכורים’ (מאמרי הראי”ה, 182), מבאר הרב קוק שתהליך הבאת הביכורים כולו מהבית הפרטי אל בית המקדש עובר דרך העיירות הפזורות ברחבי א”י כדי לאגד ולחבר בין הכפרים לערים בצורה מיוחדת ולא רגילה. אצל אומות העולם החיבור בין הערים לכפרים הוא על בסיס כלכלי של ירידים ומסחר. חיבור שכזה מושתת בעיקרו על אינטרסים חומריים משותפים. לעומת זאת, מטרת ההתכנסות בערים כשמביאים ביכורים היא לסמל שהקשר בין הכפרים לערים איננו רק חומרי. הלינה מחוץ לבתים והקריאה המשותפת לעלות אל ציון באה להדגיש שהמשותף בין חלקי העם הוא ההליכה קדימה, אל הקודש. אנשי הכפר והעיר מתנערים וצועדים קדימה יחד ולא נשארים רק בגבול העיר והמסחר המקומי. אנשי הכפר נשארים מחוץ לבתים הפרטיים של אנשי העיר כדי למשוך אותם החוצה מן המימד האישי והאינטרסנטי אל הכמיהה המשותפת, וביחד הם פועלים למטרה משותפת.
אם כן, תהלוכת הביכורים באה ללמד שאפשר לרומם את החיבור בינינו מהמימד הצר והפרטי אל מימד של משמעות ואידיאל. כשאדם מביא את ביכוריו, הוא איננו מביא רק את הצלחתו הפרטית ועושרו האישי. הוא מבטא את עצמו כחלק מהתפתחותה הפיזית והרוחנית של הארץ, על אנשיה וכפריה. בכך האדם בונה בדרכו מדרגת חיים חדשה, מדרגה של חיבור עמוק ושורשי אל העם שממנו הוא בא, כך שגם כשהוא יחזור הביתה אל חלקת הא-לוקים הקטנה שלו תיצרב במוחו תחושת הקרבה והחיבור אל כל האומה.
הבאת הביכורים באה גם כדי לשנות קונספציה מוטעית שלנו לגבי היחס של ריבונו של עולם אלינו. האדם עלול לחשוב שקורות חייו הפרטיים על ההצלחות והקשיים שבהם אינם מענינו של הקב”ה. נדמה לנו שסיפורנו הפרטי איננו נחשב לפניו ואנחנו קטנים ופעוטים מדי מכדי שישימו לב אלינו.
כנגד זה באה הדרישה להביא את פרי האדמה הפרטי. פרי שלעולם צרוב בו הסיפור הפרטי והאישי של האדם. לעיתים סיפור הצלחה שבא בקלות, לפעמים כישלון על אף מאמץ רב ולעיתים הצלחה גדולה שבאה דווקא אחרי קשיים עצומים. הבאה שכזו מלמדת את האדם שהנה, מעשינו תמיד רצוי בפני ה’. פרי עמלנו המיוחד והאישי רלוונטי ונצרך לעבודת ה’ עד כדי שהוא בכבודו ובעצמו עולה על הבמה החשובה ביותר בעולם, בית המקדש.
מעגל שלישי שמצווה זו מחדשת בנו הוא מעגל השמחה שלנו במעשי ידינו, ובעצם עצמנו.
היכולת לעמוד קבל עם ועולם בבית המקדש ולהכריז בקול ‘הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה’ מותנית ביכולת של האדם לשמוח ולקבל את מי שהוא. לשמוח בכל מה שעבר מתוך בטחון עצמי ואמונה במיוחד שבו.
הגמרא במסכת ברכות (ח, ע”א) מלמדת ש-‘גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמיים’. מסביר הרב קוק בספרו, עין אי”ה, שחידוש זה נובע קודם כל מכך ש-‘כל מה שידו מגעת, זוהי השלמות שהשפיעה ההשגחה הא-לקית ליתן לו כוח לעשות חיל, כדי שיהיה בידו טוב.’
כלומר, האדם צריך להשלים עם סיפור חייו ולקבל אותו, פשוט בגלל שכך הסיפור קרה. ההנהגה האלוקית שמובילה את המציאות ומדריכה אותה הכתיבה שכך יהיה ולכן ממילא לנו נותר רק לשמוח ולפעול בה. אמירה שכזו עלולה לייצר מאין רפיסות וחולשה של בטלה באמירות כמו ‘אני מקבל את מצבי כי פשוט אין לי ברירה’.
כנגד זה מברר הרב זצ”ל שאמירה זו מבררת בעצם את תפקיד האדם. ההנאה מעמל הכפיים היא ההיפך המוחלט מבטלנות הנאה זו נובעת משמחה ואמונה גדולה בכוחותיו של האדם ובכישוריו לפתח ולשכלל. האדם שמח על המשבצת שבה הוא מופקד ומסתער בכל כוחותיו על המשימה ‘אבל היתרון של נהנה מיגיע כפו, של השלמות האמיתי שהוא משלים עצמו, זהו הטוב האמיתי, שהוא טוב מצד שהוא מסכים להיושר העליון של החכמה הא-לקית’.
נמצאנו למדים שמצוות הבאת הביכורים משכללת ומרחיבה אותנו מול עצמנו, מול הקב”ה ומול עם ישראל כך שנצליח באמת לשמוח במעשי ידינו.