פרשת לך לך
עוג
|
|
|
|
הימים שלפני מלחמת ששת הימים היו ימים של פחד ומורא גדול בעם, מן המלחמה הקרבה ובאה. “נאצר מחכה לרבין” הוא פזמון ישראלי מאת חיים חפר, אשר חובר בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים במטרה לחזק את המורל הלאומי. הפזמון חובר בעקבות הכרזתו התוקפנית של נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר: “אנו מוכנים – אם רוצה גנרל רבין לנסות את כוחו במלחמה – אהלן וסהלן”, אשר נתפרשה כהכרזת מלחמה, וגרמה לחששות כבדים בליבותיהם של אזרחי ישראל. השיר בעצם לועג לנשיא מצרים ולצבאו, והתקבל בציבוריות הישראלית בהתלהבות רבה. לאחר הניצחון הפך להיות ביחד עם השיר ”ירושלים של זהב” לאחד משירי הניצחון.
נפליג אלפי שנים אחורנית, למלחמת ישראל נגד עוג מלך הבשן, במסגרת “קרבות טרום כניסה לארץ” [תואר בהרחבה, במאמר ”זכירת הטוב” על פרשת חקת, תש”ע]. העם עומד לפני ”המערכה האחרונה” בעבר הירדן המזרחי לכיבוש ממלכת הבשן [שָכְנָה מנהר הירמוך וצפונה עד הר החרמון], כאשר עוג מלכם בראש צבאו, יצא לקראת ישראל, וגרם לדמורליזציה בעם, בדומה לזו המתוארת לעיל, טרום מלחמת ששת הימים. מקור הפחד והמורא טמון בפרשתנו:
וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם
(בראשית, פרק י”ד, פסוק י”ג)
”פליט” זה סיפר לאברם, כי במלחמת ”הארבעה נגד החמישה” המתוארת בפרשתנו, נצחו ”הארבעה”, ובין המובסים היה גם מלך סדום ועמורה. כזכור, בתוככי סדום גר אחיינו של אברם, לוט בן אחיו, אשר נפרד ממנו שנים מועטות קודם לכן ובחר להתיישב ב-“כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה ”. בהמשך הפרשה מתוארת מלחמת אברם בארבעת המלכים החזקים אשר ניהל ללא מורא ופחד, ואת ”מבצע חילוץ” אחיינו מידי שוביו. מפאת קוצר היריעה לא נעסוק בכך, אלא נתמקד בזהותו של ”הפליט”. מיהו? מהיכן הוא ”נפלט” ומה ”הסיפור” שלו?
מאי שנא מעוג דקמסתפי, ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי? אמר רבי יוחנן אמר רבי שמעון בן יוחאי: מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו, אמר: שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו שנאמר: (בראשית י”ד) וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי (מסכת נידה דף ס”א, עמוד א’).
הגמרא עומדת על ההבדל בין מלחמה קודמת של משה עם סיחון מלך האמורי, אשר בה לא פחד משה ולא התיירא, לעומת המלחמה עם עוג, אשר חשש ממנה ומתוצאתה (כנאמר: וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ..). פחד אשר כנראה הקרין על כל העם.
מסביר רבי יוחנן: משה חשש מ”זכויותיו של עוג” בעקבות מעשה שבוצע כחמש מאות שנה קודם. הוא מייחס את עוג, לפליט אשר סיפר לאברם בדבר המלחמה המתוארת לעיל, ואשר הניעו לצאת למלחמה ולהציל את בן משפחתו. אולי, חושב משה בליבו, בעקבות זכות זו, ינצח במלחמה את עם ישראל. [גם נקודה זו ומשמעותה, תוארה במאמר לעיל].
כדי להעמיק את היכרותנו עם ה”פליט” נתוודע לפסוק נוסף החוזר ומתאר את ”עוג מלך הבשן”:
כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ. (דברים, פרק ג’, פסוק י”א)
ננסה להבין פסוק קשה זה לאור פירוש של הרמב”ן (פרשן התורה והתלמוד [ועוד], חי לפני כשמונה מאות שנה). נתמצת את פירושו: הרְפָאִים, היו עם גדול הכולל אנשים ענקים, ולמרות זאת, הובסו במלחמה עם בני עמון, ורק עוג נשאר מבני עמו. מיטתו [עַרְשׂוֹ] של עוג, הייתה חייבת להיות עשויה מברזל, בעלת מידות גדולות מאוד, מכיוון שמיטת עץ רגילה ”לא הייתה מחזיקה מעמד” בשכיבת אדם ענק כעוג. מטה זו נשארה בעיר מושבו, אשר שמה רַבַּה, כ-“מוצג ניצחון” על כי הצליחו לגבור על עם “ענק” כזה. פירוש זה מלמדנו, כי עוג היה פליט מן המלחמה הקשה בין עמון לרפאים.
כוחו ועוצמתו הרבה של עוג, באה לידי ביטוי אף בהלכה הבאה: הרואה… אבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל … על כולן צריך שייתן הודאה ושבח לפני המקום (מסכת ברכות, דף נ”ד, עמוד א’). הגמרא מספרת בהמשך, על עוג אשר הרים בכוחו העצום הר ענק כדי… לזרוק על עם ישראל, ובכך להביסם במלחמה.
עוד התייחסות בחז”ל מדברת על עוצמתו של עוג, מספרת כי משה הגבוה כחמישה מטר, לקח כידון ארוך, קפץ והכהו ב…רגליו של עוג והרגו.
אם נְחָשֵב את שנותיו של עוג ניווכח כי חי לפחות כחמש מאות שנה שנה [מימי אברהם עד לכניסת עם ישראל לארץ ישראל], ייתכן שחי הרבה יותר [לא ברור כמה שנים חי לפני כן …].
מהו המסר ?
פעמים ”נאצר מחכה לרבין”.. מחכה ולא זז .. פעם ופעמיים. ואנו נאמר לו: שיחכה ולא יזוז, אף כי יצעק – יבוא יום ויתחנן לשלום.
