קונפליקט או סכסוך הוא מצב של יריבות, חוסר הסכמה או חוסר התאמה בין שני צדדים או יותר. למעשה, קונפליקט הוא כל מצב בו יש
צדדים יריבים או מתנגשים, כשהצדדים הם לאו דווקא בני אדם. גם ‘יריבות’ בין בעלי חיים וכדומה עשויה להיות מכונה קונפליקט.
אם נרחיב קמעה את ההגדרה של ויקיפדיה למונח קונפליקט המובא לעיל, ניתן אולי לומר, שגם סתירה בין שני מקורות יוצרת קונפליקט
ומהווה בעיית הבנה אצל הקורא. הגמרא ”מלאה” בציטוטים של סתירות בין מקורות בעלי אותה רמה (שני פסוקים, שתי משניות וכדו’)
הנפתחות במילה ”ורמינהו” שמשמעותה סתירה, תוך כדי שאיפה מתמדת לפתרונה.
להלן חלק מן ה”תבניות” של הפתרונות התלמודיים לסתירות מעין אלו:
.1 מייחסים כל פסוק/משנה/מקור למצב שונה.
.2 מוסיפים “טקסט חסר” באחד המקורות, ובכך משנים את ההבנה הראשונית וממילא ”הסתירה נעלמת”.
.3 אם מדובר בסתירה בין משניות וכדו’, לפעמים מיישבים זאת במחלוקת בין חכמים, כאשר כל מקור מיוחס לחכם אחר.
.4 פעמים התלמוד נשאר בקושיא ללא מענה [כנאמר: לא מתים מקושיות…] .5 שנוי ההבנה הראשונית של הטקסט באחד או בשני המקורות הסותרים. [ללא הוספת טקסט חסר כמו בתבנית השניה
מפאת קוצר היריעה, לא נפרט ונדגים את הפתרונות השונים, אך ניתן לומר שהפתרון החמישי לעיל הינו “היפה ביותר”. שהרי הטענה
העומדת מאחורי הפיתרון היא: שכלל וכלל אין סתירה, וכל השאלה נובעת “מטעות בהבנת הנקרא”. בשפת ימינו ניתן לכנות פיתרון זה
כמצב של WIN-WIN. במאמר זה נכיר שני פסוקים מתוך הפרשה אותה נקרא בשבת הקרובה, הסותרים לכאורה זה את זה, ונפתרים
בפיתרון מבריק.
וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶּל מֹועֵד. וְנָתַתָּ אֶּת הַּכִיֹּר בֵין אֹהֶּל מֹועֵד ּובֵין הַּמִזְבֵחַּ וְנָתַתָּ שָּם מָיִם
(שמות פרק מ’, פסוקים ו’-ז’)

מזבח העולה היא ”המזבח הנחושת”, הגדול שבין שני המזבחות, עליו מקריבים את כל הקרבנות במשך כל השנה כולה ]תיאור מפורט יותר
של המזבח, במאמר “הצבא צועד על קיבתו”, פרשת תרומה, תשע”א[. אהל מועד נמשך ממזרח למערב, כאשר החלק החשוב ביותר
[קודש קודשים] שוכן במערב, ופתחו של אהל מועד במזרח. הפסוק הראשון מבקש להציב את מזבח העולה מזרחית לאהל מ ועד, כך
שלכאורה אין אף כלי בין אהל מועד למזבח. לעומת זאת, הפסוק השני לעיל מציב את הכיור [כלי לרחיצת ידיהם ורגליהם של הכוהנים,
טרם עבודתם] בין אהל מועד לבין מזבח הנחושת. ובכך בעצם מהווה סתירה לכאורה לפסוק הקודם הטוען שאין שום דבר בין המזבח
לאהל מועד.
… היכן היה נותנו? בין האולם ולמזבח , משוך קימעא כלפי הדרום (זבחים דף נ”ט , עמוד א’)
תשובת הגמרא מ בהירה לנו את המושג ”בין”. כשהפסוק מציין כי הכיור היה בין אהל מועד לבין המזבח מתכוונת התורה לומר כי מבחינת
כיוונים מזרח מערב, אמנם הכיור היה ביניהם. כלומר, הכיור הונח מערבית למזבח, ומזרחית לאהל מועד. אך מבחינת כיוונים צפון דרום,
הכיור היה דרומית לגמרי מפתח אהל מועד ולכן הכיור לא ”חצץ” בין המזבח לאהל מועד.

מהו המסר?
פעמים הקונפליקטים, הוויכוחים והמחלוקות בין אנשים אינם אלא ”בטעות יסודם”. אין כלל וכלל מחלוקת. זו פשוט חוסר הבנה של הצד
שכנגד. מקרים רבים מאוד ניתן לסיים דו שיח קולני בבירור בסיסי של כל אחד מן הטענות, ובכך להיווכח שכל אחד מדבר על משהו אחר
בכלל. זהו בדיוק ההבדל שבין ”גישור” הפופולארי כל כך היום, ואף התקבל כהליך פורמאלי המקובל על בית המשפט, לבין פשרה.
הפשרה גורמת לכל אחד מן הצדדים לוותר קמעה, ובכך להגיע ל”מכנה משותף” המקובל על הצדדים. בפשרה כל אחד מרגיש שהוא
יצא נפסד במעט מן התהליך, בכך שלא קיבל את כל מבוקשו. לעומת זאת בגישור, מנסים להביא למצב ששני הצדדים יוצאים בהרגשה
טובה. שניהם מרגישים נוחות רבה מן הפתרו, וזהו היעד המועדף של כל “פותר קונפליקטים”.
להלן, מספר ”עצות אצבע” לפתרון קונפליקטים בשיטת גישור במסגרת המשפחתית (מתוך מאמר של עידית מאור באינטרנט, 4.2.2010):
.1 דוגמא אישית – ההורים מהווים גורם מרכזי ומלא עוצמה בעיצוב מערכות יחסים. הם צריכים לשמש מודל עבור הילדים גם
בחילוקי דעות, להדגים דעות שונות כל עוד זה נעשה מתוך מקום של כבוד ללא פגיעות, היעלבות או זלזול. דגם כזה יכול ללמד
את הילדים איך אפשר לנהל דו שיח, המורכב מדעות מנוגדות, ולהגיע למשא ומתן על פי כללים מכבדים ומתוך כבוד הדדי,
סובלנות והקשבה לצד השני.
.2 התמודדות משותפת – סיעור מוחות משותף יוצר תחושת יחד, הרגשה של שוויון ערך מתוך כבוד ואחריות הדדית במשפחה.
ממקום מכבד זה תיתכן אפשרות שילדים ישתפו את הוריהם בכל הקורה להם, גם כשמדובר בחוויות ומצבים לא נעימ ים.
.3 הידברות בשיחה פתוחה – כדאי ליזום שיחה אמיתית המכילה בתוכה מרכיבי הקשבה מלאה וכנה, אמפטיה, כבוד הדדי והבנה.
אלה מסייעים לפתירת בעיות, מאפשרים ומעניקים תחושה טובה של חמימות שנובעת מעצם ההקשבה ומחוויית השיתוף, וכן
תחושות של רוגע, פתיחות ואמון. השיחה המשפחתית נועדה להעלאת בעיות או נושאים שנויים במחלוקת שלא נמצאו להן פתרון
[מאמר משיק: “לפנים משורת הדין”, פרשת ראה, תשס”ט]