קונפליקט או סכסוך הוא מצב של יריבות, חוסר הסכמה או חוסר התאמה בין שני צדדים או יותר… למעשה, קונפליקט הוא כל מצב בו יש שני צדדים יריבים או מתנגשים, כששני הצדדים הם לאו דווקא בני אדם. גם ‘יריבות’ בין בעלי חיים ניתן לכנותה כקונפליקט.

אם נרחיב קמעה את הגדרת ויקיפדיה למונח קונפליקט המובא לעיל, ניתן אולי לומר, שגם סתירה בין שני מקורות יוצרת קונפליקט ומהווה בעיית הבנה אצל הקוראים. הגמרא ”מלאה” בציטוטים של סתירות בין מקורות בעלי אותה רמה (שני פסוקים, שתי משניות וכדו’). הנפתחות במילה ”ורמינהו” שמשמעותה: סתירה, תוך כדי שאיפה מתמדת לפתרון הקונפליקט.

להלן חלק מן ה”תבניות” של הפתרונות התלמודיים לסתירות מעין אלו:

מייחסים כל פסוק/משנה/מקור למצב שונה.
מוסיפים “טקסט חסר” באחד המקורות, ובכך משנים את ההבנה הראשונית וממילא ”הסתירה נעלמת”.
אם מדובר בסתירה בין משניות וכדו’, לפעמים מיישבים זאת במחלוקת בין חכמים, כאשר כל מקור מיוחס לחכם אחר.
פעמים הגמרא נשארת בקושיא ללא מענה [כנאמר: לא מתים מקושיות…] שנוי ההבנה הראשונית של הטקסט באחד או בשני המקורות הסותרים. [ללא הוספת טקסט חסר, כמו בתבנית השניה]

מפאת קוצר היריעה, לא נפרט ונדגים את הפתרונות השונים, אך ניתן לומר שהפיתרון החמישי לעיל הינו ”אלגנטי ביותר”. שהרי הטענה העומדת מאחורי הפיתרון היא: שכלל וכלל אין סתירה, וכל השאלה נובעת “מטעות בהבנת הנקרא”. בשפת ימינו ניתן לכנות פיתרון זה כמצב של WIN-WIN. במאמר זה נכיר שני פסוקים מתוך הפרשה אותה נקרא בשבת הקרובה, הסותרים לכאורה זה את זה, ונפתרים בפיתרון מבריק.

וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה, לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁם מָיִם. (שמות פרק מ’, פסוקים ו’-ז’)

מזבח העולה הוא ”מזבח הנחושת”, הגדול שבין שני המזבחות, עליו מקריבים את כל הקרבנות במשך כל השנה כולה [תיאור מפורט יותר של המזבח, במאמר “הצבא צועד על קיבתו”, פרשת תרומה, תשע”א]. המשכן נמשך ממזרח למערב, כאשר החלק החשוב ביותר [קודש קודשים] שוכן במערב, ופתחו של המשכן במזרח. הפסוק הראשון לעיל מבקש להציב את מזבח העולה מזרחית למשכן, כך שלכאורה אין אף כלי בין המשכן למזבח. לעומת זאת, הפסוק השני מציב את הכיור [כלי לרחיצת ידיהם ורגליהם של הכוהנים, טרם עבודתם] בין המשכן [אהל מועד] לבין מזבח הנחושת. ובכך בעצם מהווה סתירה לכאורה לפסוק הקודם הטוען שאין כלום בין המזבח והמשכן.

… היכן היה נותנו ? בין האולם ולמזבח, משוך קימעא כלפי הדרום (זבחים דף נ”ט , עמוד א’)

התשובה של הגמרא מתמקדת במילה ”בין” אשר מופיעה פעמיים בציון המקום בפסוק: בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ

ניתן להבין את המילה בין בשתי אפשרויות. או מבדיל ונמצא בין שני דברים וחוצץ ביניהם. או נמצא בין שני דברים אך אינו חוצץ ביניהם.

אם כן, אומרת הגמרא במסכת זבחים, כי הכיור היה בין המזבח והאולם (אולם היה רק במקדש, במשכן היה אהל מועד) בקו מזרח מערב, כך שהיה מערבית למזבח, ומזרחית לאולם. אך בקו צפון דרום, הוא היה משוך מעט דרומה, כך שלא חצץ בין המזבח לפתח המשכן.

כ

מהו המסר

פעמים הקונפליקטים, הוויכוחים והמחלוקות בין אנשים אינם אלא ”בטעות יסודם”. אין כלל וכלל מחלוקת, אלא פשוט חוסר הבנה בסיסי של הצד שכנגד. במקרים רבים מאוד, ניתן לסיים דו שיח קולני בבירור בסיסי של כל אחת מן הטענות, ובכך להיווכח שכל אחד מדבר על משהו אחר בכלל. זהו בדיוק ההבדל שבין ”גישור” הפופולארי כל כך היום, ואף התקבל כהליך רשמי המקובל על בית המשפט, לבין פשרה. הפשרה גורמת לכל אחד מן הצדדים לוותר קמעה, ובכך להגיע ל”מכנה משותף” המקובל על הצדדים. בפשרה כל אחד מרגיש שהוא יצא נפסד במעט מן התהליך, בכך שלא קיבל את כל מבוקשו. לעומת זאת בגישור, מנסים להביא למצב ששני הצדדים ”יוצאים שמחים”, ושניהם חשים נוחות רבה מן הפתרון. זהו היעד המועדף של כל “פותר קונפליקטים”.

פרופסור רודולף דרייקורס, מפתח התיאוריה האדלריאנית וממקימי מכון אדלר בישראל, הציג מודל של ארבעה שלבים לפתרון קונפליקטים :

1. דיבור מתוך כבוד הדדי ושוויון ערך.

2. איתור הבעיה האמיתית באמצעות שיחה ומתן פרשנות אישית למצב, כדי לבדוק מה עומד מאחורי הרצון של כל אחד מהצדדים. באמצעות בדיקה והבנה עצמית (מודעות) ולאחר מכן הסבר לצד השני.

3. סיעור מוחות – העלאת הצעות לפתרון הקונפליקט.

רושמים את כל ההצעות לפתרון ומדרגים: רצוי, אפשר לנסות, לא בא בחשבון.

4. עריכת הסכם – לפי הפתרון הרצוי לצדדים הנוגעים בדבר. כל הסכם מוגבל בזמן, מבהיר מי עושה מה ומה קורה אם לא. אפשר לבדוק בתום הזמן האם ההסכם עמד במבחן המציאות או הפך לקונפליקט חדש.

תגובות ל: rafi.zeberger@gmail.com

שבת שלום