פרשת פקודי   

מאת שמואל קורנבליט

שליח בני עקיבא לשעבר בארגנטינה
כיום רכז פעילות מכללת הרצוג באמריקה הלטינית


בתחילת פרשתנו אנחנו מוצאים כמעין כותרת לגבי הנושאים שהיא תעסוק:
“אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה”… (שמות לח, כא)
ומספר פסוקים לאחר מכן מתחיל דיווח לגבי תרומות וחומרים שנאספו לטובת הקמת המשכן ומה נעשה בהם:
“כָּל הַזָּ֗הָב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י׀ זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר… וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל… וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת… וְאֶת הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם. וּנְחֹ֥שֶׁת הַתְּנוּפָ֖ה שִׁבְעִ֣ים כִּכָּ֑ר וְאַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע מֵא֖וֹת שָֽׁקֶל. וַיַּ֣עַשׂ בָּ֗הּ אֶת אַדְנֵי֙ פֶּ֚תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֔שֶׁת וְאֶת מִכְבַּ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת… וְאֶת אַדְנֵ֤י הֶֽחָצֵר֙ סָבִ֔יב וְאֶת אַדְנֵ֖י שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וְאֵ֨ת כָּל יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת כָּל יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר סָבִֽיב“.אנחנו רואים בברור לגבי כל אחד מן המתכות שנאספו, כמה נאסף ומה נעשה בו. וכאשר הפרשנים מרגישים שחסר דיווח מפורט לגבי הזהב לעומת שאר הפריטים, טורחים להסביר לנו מה נעשה עם הזהב (עיין  בראב”ע).
תרגום יונתן טוען שהמשמעות של פקודי המשכן הוא החשבון של המשקל והסכום של המתכות שנתרמו למשכן העדות: “אִלֵין מִנְיָנֵי מַתְקַלְוָן וּסְכוּמְהוֹן דְּמַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא”
מכל המובא עד כה ניתן לומר שישנה חשיבות רבה לשקיפות כאשר עוסקים בעסקי ציבור ובקודש, כי לא רק שאנחנו מקבלים את הסכומים המדויקים של כל תרומות לטובת המשכן אלא גם דיווח מה נעשה בהם. והגדיל לעשות תרגום יונתן שאומר שאלה פקודי המשכן מתייחס בהחלט למשקל ולסכומים של המתכות שנתרמו.

שאלה שאנחנו יכולים לעלות היא מה הוא הצורך של כל הפרוט הזה, במיוחד כשמשה שהיה אחראי על הקמת המשכן = הוא קיבל את ציווי ה’ לבנותו וסיים בפועל את המשימה – “וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת הַמְּלָאכָֽה” (שמות, מ, לג). האם העם לא סמכו על משה ועל יושרו? הרי דווקא עליו אומר ה’: “בכל ביתי נאמן הוא” (במדבר יב, ז).

במדרש תנחומא מספק תשובה מפורטת לשאלתנו
“אמר משה יודע אני שישראל רוגנים הם. הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן, התחיל לעשות חשבון עמהם – ‘אלה פקודי המשכן’. והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר לזהב ולכסף ולנחושת …”
הסיבה שמופיעה כאן היא “יודע אני שישראל רוגנים”. משה מכיר את העם ויודע שהם יתלוננו עליו וצריך להפיג את חשדם. המדרש בילקוט שמעוני מתאר ככל הנראה התלחשויות שהיו בסביבות משה אשר הוא היה מעוניין להפריך:
“והביטו אחרי משה”. רבי חמא אמר לגנאי היו אומרים – ראה צוארו ראה שוקיו ראה כרעיו אוכל משל יהודים שותה משל יהודים וכל מה שיש לו משל יהודים. וחברו משיבו ריקה אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר?! 
כיון ששמע משה כך אמר להם: חייכם משהמשכן נגמר אני נותן לכם חשבון! שנאמר: ‘אלה פקודי המשכן'”.
בדרך כלל בכל מקום שיש עושר, כסף ונכסים יש חשש שמי שעוסק איתם לא יהיה מסוגל לעמוד בפיתוי וירצה לקחת חלק לעצמו. כך מובא במפורש במדרש וכך קורה פעמים רבות בעולם. לא בכדי הרמב”ם בהלכות מתנות עניים פרק ט’ מלמד אותנו כלל חשוב: “היה הגבאי נושה בחבירו מנה ופרעו בשוק לא יתנם לתוך כיסו, אלא לתוך ארנקי של צדקה, וכשיגיע לביתו יטלם, ולא ימנה מעות הקופה שנים שנים אלא אחד אחד מפני החשד שנאמר והייתם נקיים מה’ ומישראל.”

המשמעות היא שלא מספיק לפעול ביושר אלא גם צריך להראות את היושר וצריך למנוע מאחרים שיחששו מאיתנו. ולמדנו בפרשה שמשה לא רק נתן דיווח על דברי יקרי ערך אלא גם נתן דין בחשבון אפילו על כל חצי שקל שקיבל ומכמה אנשים:
“בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים” (שמות לח, כו).

רבים מאיתנו שליחים בעבר, בהווה ובעתיד שעוסקים בעשייה מתמדת לטובת הציבור, מארגנים פעילויות, שיעורים, שבתונים, סמינרים, טיולים ומגוון דברים אשר בהם ישנה לא מעט התעסקות עם כספים. אז עלינו לשים לב שנהיה מתלמידי משה רבנו – כאשר אנחנו רוצים להנחיל את תורת ה’ אשר נמסרה בידו, שלא רק נלמד מה שנאמר תורת משה אלא שנלך בכל אורחות חיינו בעקבותיו, ונהיה נקיים מה’ ומאדם.

 
לתגובות:ko.shmuel@gmail.com