פרשתנו מלאה מצוות כרימון. חמישים ואחת מצוות, קרוב לעשירית מכלל מצוות התורה כולה. במאמר זה נתמקד במצווה אחת:
לא תלך רכיל בעמך, לא תעמד על דם רעך, אני ה’ (ויקרא, פרק ”ט, פסוק ט”ז)
בעת העתיקה, דרכי המסחר היו ערוצי התקשורת העיקריים. ימי השוק היו מפגש בין אוכלוסיות שונות , הרוכלים הנודדים ממקום למקום עם
מרכולתם, היו מקור לידיעות ”מסעירות” וחדשות תוססות. זהו מקור המילה ”רכילות” או הביטוי “הולך רכיל” (ויקיפדיה).
רש”י על הפסוק מתעכב לא מעט על המילה ”רכיל”. הוא מציין שהמקרא לפעמים ”מחליף אותיות”. אצלנו, יש להחליף במילה “רכיל”
את האות ‘כ’ באות ‘ג’. וכך אנו מקבלים את המילה ”רגיל”, מלשון לרגל. כיצד מרגל מבצע את עבודתו? כיצד הוא אוסף מידע מודיעיני
ומהן הטכניקות בהן הוא משתמש? כדי להבין טוב יותר את עיסוקו של המרגל , נכיר קמעה את עבודת המודיעין.
ניתן לחלק את עבודת המודיעין לשני תחומים מרכזיים: 1) איסוף –השגת מידע 2) מחקר – עיבוד המידע לתמונה כוללת המאפשרת
הערכת מצב. האיסוף עצמו מתחלק למספר אופנים כדלהלן

סוג איסוף ראשי תיבות (מינוח האנגלי) תיאור
(Osint)  גלויים מקורות Open source
Intelligence
למרבה הפלא, חלק גדול מאיסוף מודיעיני מופק דווקא ממקורות
גלויים כמו: שידורי רדיו וטלוויזיה, אינטרנט ונאומי מנהיגים.
מודיעין אותות (Sigint) )Intelligence Signal “מודיעין אותות” המבוסס על האזנה לתקשורת מדוברת וכתובה. כמו כן, עוסק ביירוט אותות אלקטרוניים.
מודיעין חזותי (Visint) )Intelligence Visual תצלומים, תצפיות מסוגים שונים (גם צילומי אוויר ולווין)
מודיעין אנושי (Humint) )Intelligence Human ריגול ע”י סוכנים או ”מודיעים” , וכן חקירות שבויים וכדו’

במאמר זה אנו עוסקים ב” מודיעין אנושי”. המרגל מנסה לאתר מקורות מידע חדשים כל הזמן. מאזין פה, מקשיב שם, מרחרח ו”דוחף את
האף” שלו לכל מקום אפשרי. אלו דרכי עבודתו של ה”מרגל המודיעיני”, ואלו גם ”כלי עבודה” של המרכל-מרגל. כל הזמן מעביר מידע.
שומע פה, מספר שם, קולט עוד פיסת מידע ושמח להעביר לגורמים נוספים. כך עובד המ ר כ ל,
מהי בדיוק הגדרתה של פעולה זו? באיזה מצב באמת עוברים על איסור מפורש בתורה? נעיין בספרו הידוע של ”החפץ חיים” (חכם
צדיק, חי לפני כמאה שנה, אשר כתב מספר ספרים שהתקבלו בכל תפוצות ישראל) הנקרא ”שמירת הלשון”. כך מגדיר חפץ חיים את
האיסור: “הטוען דברים מזה לזה, והולך ואומר כך אמר פלוני עליך, כך עשה לך פלוני, כך וכך שמעתי עליו שעשה לך או רוצה לעשות לך”.
תרגום ההגדרה למילים אחרות: אדם המגלה לחברו, על דברים ששמע או עשה פלוני ביחס לאותו חבר.
חכמים מיישמים את האיסור במישורים נוספים, להלן חלק מהם:

דין הסבר מקור הערות
אזהרה למוציא שם רע מספר דברים גרועים על אדם אחר,
ובכך מוציא עליו שם רע. ברוב
המקרים מדובר בשקר.
כתובות מ”ו. לפעמים ”גוף הדבר” נכון, אך המספר
מוסיף מרכיבים של כוונות רעות
המ תובלים בניחוח של הוצאת שם רע.
שניים אומרים זכאי
ואחד אומר חייב –
אומרים זכאי
אם יש מחלוקת בין הדיינים כיצד
לפסוק, שניים מזכים ואחד מחייב,
הפסק דין יצא כ”דעת כולם”, ללא
אזכור הדעה היחידה.
סנהדרין ל. דין זה אינו נוהג במשפט הישראלי, כך
שאנו מוצאים בפסקי דין שמות
השופטים אשר נקטו בדעת המיעוט.
שלא יאמר הדיין :הרי
אני מזכה וחבריי
מחייבים, אבל מה
אעשה שחברי רבו עלי
לאחר פסק הדין, הדיין בדעת מיעוט
אשר זיכה את הנידון, לא יספר קבל
עם ועולם, כי הוא היה ”הטוב”, אבל
בלית ברירה נפסק לחיוב כדעת הרוב.
סנהדרין לא. הדיין הנוהג כך, הריהו בעצם ”מרכל”
על חבריו הדיינים, אשר חלקו על דעתו
וחייבו את הנידון.

מהו המסר?
בחינוך – נושא הרכילות מאוד עדין. מצד אחד, אנו כהורים מחויבים לדעת על מעלליהם של ילדינו, כדי לנסות להניאם מלבצע דברים
שליליים, ואם יש צורך לשמוע ” רכילות ” על מנת לאסוף מידע גם מילדים אחרים, או ממקורות נוספים, הרי שהדבר חיוני וחשוב.
מנגד, קיימת ההלכה אשר למדנו לעיל, האוסרת מכול וכול את הרכילות. החפץ חיים בספרו, )כלל ט’ בהלכות רכילות( מרחיב מאוד
באילו מקרים מותר לשמוע רכילות, ומסייג זאת בסייגים רבים מאוד. בין היתר קובע )סעיף י”ב'(: שתהיה עיקר כוונתו לתועלת המתאנה
שלא יגדיל בסיפורו )לא להגזים( ועוד סייגים נוספים. ככלל יש למנוע משמיעת רכילות, ויותר מזה, יש לחנך את ילדינו למנוע מכך, ובכך
יועבר להם המסר הנכון. רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן ניתן לשמוע רכילות אשר יכולה להציל ולהושיע את ילדינו.