כותרת המאמר לכאורה, תמוהה למדי. טומאה כידוע, היא דבר שלילי, נדבך רע שנוסף לאדם או לחפץ, שמתייק אותו לכוון שלילי, המונע
ממנו מעשים או שימושים שונים. מנגד, כשרות היא ביטוי הפוך המגדיר אדם או חפץ כדבר חיובי וטוב.
אבל יש לשים לב: לא נכתב “כשרות” אלא “הכשר”. הכשר של אדם או חפץ ל”יעד” מסוים, הינה פעולה המכינה ו”מכשירה” את האדם
או החפץ להגיע לאותו היעד. להכשיר ספורטאים הינה פעולה המשפרת את יכולתם להגיע להישגים הנדרשים. הכשרת כלים היא פעולה
ההופכת את הכלי ממצב של ”אסור” למצב של ”מותר”, וכן הלאה על זה הדרך. אם כן, נוכל לומר כבר בשלב זה של המאמר, כי
”הכשרה לקבל טומאה” הינה הפעולה הגורמת לאדם או לחפץ להיות ”מסוגלים להיטמא”. נושא ה”הכשרה” לטומאה, מעסיק מסכת
תלמודית שלמה, מסכת מכשירין. ננסה ללמוד את העקרונות ההלכתיים של הנושא, ואף ללמוד מכך מסרים לחיינו.

מִכָּל הָּאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָּכֵל אֲשֶׁר יָבֹוא עָּלָּיו מַיִם יִטְמָּא וְכָּל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶׁה בְכָּל כְלִי יִטְמָּא:
… וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶַרע וְנָּפַל מִנִבְלָּתָּׁם עָּלָּיו טָּמֵא הּוא לָּכֶם: (ויקרא פרק י”א פסוקים ל”ד-,ל”ח)
פסוקים אלו מתוך פרשתנו, מופיעים לאחר התעסקות המקרא בטומאת שרץ (שמונה שרצים הטמאים הם: חולד, עכבר, צב, אנקה, כח,
לטאה, חומט ותנשמת) וטומאת נבלה (חיה ובהמה שמתו מיתה טבעית או נשחטו בשחיטה פסולה).
כאמור לעיל, כדי שאוכל יוכל להיטמא ע”י שרץ או נבלה, האוכל חייב לעבור תהליך מסוים. אם לא בוצע התהליך, האוכל אינו נטמא גם
אם נגע בשרץ או בנבילה. מהי אותה “פעולת הכשרה” וכיצד היא מתבצעת? נעיין ברש”י על הפסוק הראשון:

למדנו מכאן דברים הרבה : למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבאו עליו מים פעם אחת,
ומשבאו עליו מים פעם אחת מקבל טומאה לעולם ואפילו נגוב. והיין והשמן וכל הנקרא משקה מכשיר זרעים
לטומאה כמים… ולמדנו עוד על ביאת מים, שאינה מכשרת זרעים , אלא אם כן נפלו עליהן משנתלשו, שאם
אתה אומר מקבלין הכשר במחובר, אין לך שלא באו עליו מים …
מספר הלכות נלמדות מקטע זה:
.1 אין אוכל “מסוגל” “לקבל” טומאה עד אשר נשפכו עליו מים.
.2 לאחר שעבר תהליך “הכשרה” ע”י המים, אף אם נגבו את המים ואינם נראים עוד – האוכל ממשיך להיות “מסוגל” להיטמא.
.3 לא רק מים “מכשירים” לקבל טומאה, אלא ישנם שבעה משקים ה”מבצעים” אותה פעולה.
חכמינו נתנו לכך סימן: י”ד שח”ט ד”ם )ראשי תיבות של: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם ומים(
.4 זרעים (זרעי מאכל) אינם יכולים להיות “מוכשרים” לקבל טומאה בעודם מחוברים לקרקע. רק אחרי שתלשו אותם מן הקרקע, הם
“מסוגלים” לכך, שאם לא כן, כל זרע בעודו מחובר לקרקע “מקבל” מים, ע”י הטל ו/או הגשם היורד עליו.
על הפסוק השני יש מימרא תלמודית, המלמדת אותנו הלכה נוספת:
רב פפא רמי: כתיב (ויקרא י”א) וְכִי יִת ַּן וקרינן: וְכִי יֻת ַּן , הא כיצד? כי יותן דומיא דכי יתן, מה יתן דניחא
ליה, אף יותן דניחא ליה (מסכת קידושין דף נ”ט עמוד ב’)
התלמוד עומד על ההבדל בין הכתיב (אופן בו מילה מקראית נכתבת) לבין הקרי (האופן בו המילה נקראת). המילה: “יתן” נכתבת בבניין
פיעֵ ל, ונקראת בבנין פּועל. ומכך לומד התלמוד הלכה נוספת:
.5 הכשרה ע”י משקה חייבת להיות מודעת: אפילו אם נפלו המשקים מעצמן, אך כאשר נודע לו, “נוח” לו בכך והוא מעוניין ומסכים,
רק אז – ההכשר “תקין”.
.6 נוסיף ונאמר כי חפץ טמא אינו נטהר לעולם, לעומת אדם טמא יכול להיטהר באופנים שונים (תלוי ב”חומרת הטומאה”).
רק אם המרכיבים שהוזכרו לעיל מתקיימים, אז, ורק אז – האוכל “מוכשר” לקבל טומאה. אם לא בוצע ה”הכשר” – האוכל יכול לגעת
בנבלה או שרץ וממשיך להיות טהור!

מהו המסר?
כפי שהזכרנו בפתיחה, טומאה הינה סמל לדבר שלילי – תכונה אשר “נדבקה” לאדם, חפץ או מאכל, והופכת אותו ל”טמא”.
ניתן ללמוד מספר תובנות כלליות על ”תהליך נפילה” של אדם, מתוך השוואה ל”הלכות הכשר טומאה”, אותן למדנו לעיל.
.1 בדרך כלל, אדם איננו הופך להיות “שלילי ” אם אינו “עטוף” בסביבה שלילית [”מכשיר” לטומאה ”עוטף” את החפץ].
.2 ה”סביבה השלילית” יכולה להיות מסוגים וגוונים שונים. סביבה ה”נראית” שלילית (דם), או “דבר טבעי ורגיל” (כמו מים), כמו גם
“תופעה מזדמנת” (טל). “מאכלי בסיס” הנאכלים בכל בית (יין, שמן וחלב) יכולים להיות גם כן גורם שלילי מדרבן. ה”הפתעה”
הגדולה היא, שגם ”דבר מתוק” (דבש) הנראה חיובי וטוב, פעמים יכול להשפיע באופן שלילי, ויש להיזהר מכך.
.3 בעוד האדם נמצא בחיק משפחתו האוהבת והתומכת – קשה להסיתו ולהדיחו לדרך רעה [מחובר לקרקע].
“הסכנה” מתחילה עם קבלת עצמאותו של האדם [גיל בגרות] בה הוא מבקש להתנתק מעט מהמקור ולגלות את עצמו [תלוש].
.4 בדרך כלל, הפיכתו של אדם ל”שלילי” חייבת לכלול מרכיב של הסכמה והפנמה. [רצון הבעלים להכשרת הכלי].
.5 למרות שאדם הפך להיות ”שלילי”, הרי תמיד ניתן ורצוי להחזירו למוטב [טהרת האדם מטומאה].