ציר ה-ח’ הוא הכינוי שניתן במערכת הביטחון למסלול תנועה של מחבלים היוצאים מרצועת עזה דרך מנהרות ההברחה שמתחת לציר פילדלפי, עוברים בחצי האי סיני (שם הם זוכים לסיוע מבדואים מקומיים), ואז נכנסים למדינת ישראל דרך קטע מגבול ישראל-מצרים שאין לאורכו גדר. מקור השם בצורת המסלול הדומה ל-ח’ שוכבת. בציר ה-ח’ משתמשים בעיקר מבריחים בדואים אך גם פעילי טרור. ”מלחמת המנהרות” הינה חזית חדשה יחסית (מאז שנות ה-80 של המאה העשרים) הטומנת בחובה סכנות רבות של החדרת מחבלים ואמצעי לחימה רבים, חייבה את צה”ל להקים צוותים מיוחדים לחשיפתם ולהשמדתן. “אבירי הפלדה” הינו צוות של חיל ההנדסה העוסק בתחום זה באמצעים משוכללים ובנחישות רבה. אלפי שנים קודם לכן, נכרתה מנהרה ארוכה מאוד, ושונה בתכלית השינוי. מטרתה אינה מלחמה אלא … יחסי רעות ואחווה נדירים מאוד, בין הקיסר הרומאי, לבין … נשיא הסנהדרין. אנטונינוס הקיסר ורבי יהודה הנשיא. נדמה, שאין בהיסטוריה היהודית אח ורע ליחסים הדוקים שכאלו, בין קיסר המעצמה השלטת באזור, לבין נציג האומה היהודית. רמז לקשר זה אנו מוצאים בפרשתנו:
וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה’. וַיֹּאמֶר ה’ לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. (בראשית, כ”ה, כ”ב-כ”ג)
בפסוקים אלו קובֶלֶת רבקה על קשיי ההיריון, עת נשאה ברחמה את התאומים, יעקב ועשו. בכל אחד מהם, היו טבועות התכונות שהתגלו שנים רבות מאוחר יותר. עת חצתה מקום עבודה זרה, ”ביקש עשו לצאת מרחמה” , ובשעה שעברו ליד מקום לימוד תורה, יעקב כָּמָה לצאת. מצב זה ”שיגע” את רבקה, ולקבילתה, נענתה ע”י הבורא: שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, שני ניגודים, שני כוחות, שני לאומים יצאו ממך. כל אחד ”מושך לכיוונו”. שימי לב, אומר הבורא: אף פעם לא ישלטו יחדיו – אם ”האחד יתעלה” , השני נופל, וכן ההיפך [אמנם אנו רואים זאת לאורך ההיסטוריה].
התלמוד ”שם לב” למילה שְׁנֵי [המסמלת זהות בין השניים, כמו למשל : שני קרבנות שהוקרבו ביום כיפור, אשר נקראו במקרא “שני שעירים” אשר חייבים להיות דומים מאוד ביניהם, וכן במקומות נוספים במקרא] ומלמד אותנו, כי בתקופה מסוימת יהיו שני מנהיגים ”משני קצות הקשת”, אשר יהיו דומים זה לזה.
וַיֹּאמֶר ה’ לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ : אמר רב יהודה אמר רב: אל תקרי ‘גוים’ אלא ‘גיים’: זה אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים… (מסכת עבודה זרה, דף י”א, עמוד א’)
את המילה גֹיִים דורשים ב”קרי” [אופן בו המילה נקראת] וב”כתיב” [אופן בו נכתבה המילה נכתבת]. היא נקראת גויים, אך נכתבת ”גֵיֳיֳם” [או גאים]. התלמוד דורש מן הכתיב, ומספר לנו כי בזמן מסוים, יחיו שני מנהיגים משני הקצוות, שניהם עשירים מאוד, אשר יצעדו ”יד ביד ”, תוך הערכה הדדית זה לזה: הקיסר הרומי אנטונינוס ורבי יהודה הנשיא.באותה מנהרה ארוכה, אשר נכרתה מביתו של אנטונינוס, לביתו של רבי יהודה הנשיא בציפורי, צעד הקיסר מידי פעם בחשאיות רבה, לעבר ביתו של “הנשיא היהודי”. דיונים רבים ביו ביניהם, וכן התייעצויות בנושאי ”יום יום”, תוך כדי פרגונים הדדיים. להלן מספר שאלות ששאל הקיסר את רבי יהודה הנשיא (מפאת קוצר היריעה לא נפרט התשובות):
- שאלות פילוסופיות כדוגמת: הגוף והנשמה של האדם יכולים לפטור את עצמם מן הדין. הגוף יטען כי הנשמה היא החוטאת, והנשמה תטען כנגדה, כי הגוף הוא האחראי לחטאיו של האדם. (סנהדרין, דף צ”א, עמוד א’)
- מדוע החמה (שמש) זורחת דווקא במזרח ושוקעת במערב ? (שם)
- שאלות תיאולוגיות כגון: האם אזכה (אנטונינוס) לעולם הבא ? רבי יהודה ענה שאמנם כן. ולשאלתו החוזרת של הקיסר: והרי כתוב: לא יהיה שריד לבית עשו (עובדיה , א’, ח’), השיב רבי יהודה הנשיא: רק אדם המתנהג כמו עשו…אין לו שריד, אך “אנטונינוס הצדיק” בוודאי לא נכלל בקטגוריה זו (עבודה זרה, דף י’, עמוד ב’)
- שאלות בדיני מלכות: ביקש ללכת למצרים ושאל, האם יצליח במשימה, או שמא יותקף בדרך ולא יוכל להגיב?
- נוכחנו גם לדעת, כי הקיסר התנהג כמו …עבד של רבי יהודה: האכילו, השקהו, אף התכופף כדי לסייע לו לעלות על מיטתו… כל זאת מתוך הכרה בגדלותו ובעוצמתו של נשיא היהודים !
- ניתן לומר שהייתה לקיסר ”נשמה של יהודי”, שכן, רבי יהודה האכילו תבשיל צונן של שבת, וכעבור זמן מה, האכילו תבשיל חם של יום חול, ותגובתו הייתה, כי התבשיל של שבת טעים יותר, למרות היותו צונן…
- הקיסר אף העניק לנשיא מתנות רבות ויקרות [בין היתר שלח אליו, חיטה מעורבת עם …זהב מפורר] (שם)
מהו המסר ?
פעמים, אף שני אנשים מנוגדים, מצליחים ”להסתדר” היטב ביניהם. אין קוטביות גדולה יותר מקיסר רומא, ונשיא הסנהדרין היהודי. מסתבר, שאם ישנה הערכה הדדית, נכונות לשמוע ולהקשיב, נכונות לשנות עָמָדות, אף אם הינן יסודיות… גם ”מטאטא יורה”. ננסה להפנים עקרונות אלו בכל הדיאלוגים והקשרים הבינאישיים שלנו.
