רובה המוחלט של פרשתנו עוסקת בנושא “קשה” – טומאת הצרעת. צרעת היא מחלת עור ברמה זו או אחרת. התורה מלמדת אותנו שכל
אדם החולה בצרעת, חייב לפנות ל…כהן. הכהן מעיין בצרעת, בוחן את ה”סימנים” שלה ומ חליט אחת משלוש אפשרויות: אם יש סימנים
המטמאים אותה, הוא מגדיר את האדם “מצורע” לכל הלכותיו (המפורטים ביתר הרחבה בפרשה הבאה). אם הסימנים אינם מובהקים יש
להמתין שבוע או שבועיים כדי לראות כיצד תתפתח הצרעת (נמצא בהסגר). אפשרות שלישית שהכהן מחליט כי לפי הסימנים אין האדם
מצורע, ומייד משחררו לביתו.
הלכות אלו נובעות מ השקפה כללית שדברים העוברים על האדם אינם “סתם” – לכל דבר יש סיבה וחובה עלינו לחפשה. אם מצאנו –
ננסה לשנות את דרכינו ובעקבות כך גם התוצאות ישתנו. אומרת הגמרא:
מאי דכתיב: זאת תהיה תורת המצורע – זאת תהיה תורתו של המוציא שם רע. (מסכת ערכין , דף ט”ו , עמוד ב’)
מדרש זה מלמדנו כי צרעת מגיעה לאדם לפעמים על ”הוצאת שם רע”. נבחין בין שני מושגים דומים: הוצאת שם רע ולשון הרע.
שניהם עוסקים בדיבור רע על אדם אחר, אך אם האדם גם שיקר בדיבורו הרי הוא הוציא שם רע, לעומת אדם המדבר בגנות חברו שהוא
דבר אמת, הרי דיבורו מ גדר כ”לשון הרע”. כלומר, יש איסור לדבר רע על אדם אחר (או קבוצת אנשים), גם אם הדברים נכונים ואמיתיים!
צרעת עלולה לבוא על האדם בעקבות הוצאת שם רע, כמו גם בעקבות דיבור לשון הרע.
לפי “חוק לשון הרע” הישראלי, יש להוכיח נזק לנפגע בעקבות פרסום לשון הרע (השפלה, ביזוי, נזק כלכלי ועוד), בעוד ש לפי התורה עצם
הדיבור נאסר, ללא קשר לנזק העלול להיגרם לאדם שמדברים עליו.
לגבי השאלה כי אנו לא רואים הרבה ”חולי צרעת” כיום, נציין את דברי ה”חפץ חיים” (חכם אשר חי לפני כמאה שנה, עסק בין היתר
באיסורי לשון הרע ורכילות) המביא מדרש שקובע כי ”עניות שקולה כצרעת”, ובכך מסביר כי חלק מן האנשים המוציאים שם רע או
מדברים לשון הרע הופכים להיות עניים.
הלכות צרעת רבות מאוד, ואין המקום במאמר קצר זה לתארם, נתמקד בפסוק אחד העוסק בטומאת עור הבשר.
וְָראָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶגַע בְּעֹור הַבָשָׂר וְשֵׂעָר בַנֶגַע הָפְַך לָבָן ּומְַראֵה הַנֶגַע עָמֹּק מֵעֹור בְּשָׂרֹו נֶגַע צַָרעַת הּוא וְָראָהּו הַכֹּהֵן
וְטִמֵא אֹּתֹו : (ויקרא, פרק י”ג , פסוק ג’)
על המילים: וְשֵׂעָר בַנֶגַע הָפְַך לָבָן אומר רש”י:
מתחילה שחור והפך ללבן בתוך הנגע , ומעוט שער שניים.
הסבר: סימן “מובהק” לטומאת נגע הצרעת – מכיל לפחות שתי שערות שהיו שחורות והפכו ללבנות .
ועל המילים: ומראה הנגע עמק מעור בשרו , מסביר רש”י:
כל מראה לבן עמוק הוא, כמראה חמה עמוקה מן הצל .
כלומר: כאשר מסתכלים על השערות הלבנות המבצבצות מתוך הצרעת הריהן נראות “עמוקות” כמו שמסתכלים על השמש ביחס לצל,
שהשמש תמיד נראית “עמוקה” יותר מ הצל! אם אמנם השערות הלבנות נראות עמוקות יותר מנגע הצרעת אזי הכהן מכריז על האדם
כ”מצורע מוחלט” – טמא מיידית בצרעת.
הפסוק שלאחריו, מתאר מצב של נגע צרעת, כאשר אחד משני הסימנים לא מתקיים: או שהשער לא הפך להיות לבן, או שמראה הנגע
אינו “עמוק”. או אז הכהן לא יכול לטמא מיידית את האדם הנגוע, וחייב להכניסו להסגר של שבוע ימים, כדי לראות כיצד תתפתח הצרעת.
לאור הסברו של רש”י בפסוק לעיל, שכל מראה לבן – עמוק הוא, קשה להבין את הפסוק הנוסף, כיצד ייתכן שיש מראה צרעת עם שיער
לבן ולמרות זאת המראה אינו “עמוק”? ורש”י אכן אומר דבר מפתיע ביותר :
לא ידעתי פירושו.

מהו המסר?
נראה שאין צורך להציג יותר מידי מיהו רש”י: גדול פרשני התנ”ך והתלמוד. פרשנותו ה”פשטנית” מ עטרת את רוב ספרי היסוד של
היהדות. בעל ידע רחב מיני ים, ומשנתו סדורה לכל לומד )למרות שעיסוקו בפשט, פעמים רבות יש להתעמק לא מעט כדי להבינו!(. עם
כל גדולתו ותפארתו, אין הוא מתבייש להכריז קבל עם שהוא אינו יודע.
אי ידיעה אינה בושה , ניתן אף לומר שאדם היודע שאינו יודע יש בו חוכמה לא קטנה …
גם במישורים נוספים בחיינו, נלמד להצטנע, לא להפגין ידע בדברים שאיננו מבינים ויודעים, וללמד את לשוננו לומר את המילים הכול כך
פשוטות: איני יודע/ת.