פרשת תרומה- הפרשה המשעממת?

הרב עמיחי שטרן

ראש כולל לשעבר בוושינגטון (תשע”ג-תשע”ד)

 ,

פרשת תרומה- הפרשה המשעממת?

השולחן ערוך בסימן רפה, מלמד אותנו את המצווה לקרוא את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום (להלן שמו”ת). שם בסעיף ב’ כותב השו”ע: ” אם למד את הפרשה בפרוש רש”י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פרוש רש”י”. המשנ”ב במקום (ס”ק ו’) משיא עיצה טובה, והיא להדר ולקרוא שניים מקרא, אחד תרגום אונקלוס ופעם נוספת רש”י…
 
אם כנים אנחנו, אזי גם מי שהקפיד לקרוא שמו”ת מפרשת בראשית ועד הלום, גם הוא יודה שהשבוע (וכן בשבוע הבא – פרשת תצווה) עמד הוא מול אתגר לא קטן. פרשת השבוע שלנו, פרשת תרומה, הנה די אפרורית ומשעממת. היא איננה צבועה באותם צבעים של הפרשות הקודמות. אין בה את העניין של פרשת משפטים על פרטיה הנוגעים ליום יום שלנו. אין בה את ההוד וההדר של מתן תורה מפרשת יתרו ,גם לא את יציאת מצרים של בשלח. לא את ההיסטוריה הלאומית שלנו והיציאה מעבדות לחרות של ראשית ספר שמות. ודאי איננה כוללת בפשטה את בריאת העולם והאומה של ספר בראשית. וכפי שביטאתי את תחושותי הכנות, יש בה בפשטות המווווון פרטים שלא בדיוק מהווים את הנושא הכי חם בחדשות היום.
איך אם כן אוכל לקיים את ציווי ההלכה בשמו”ת? ועוד עם רש”י???
 
פרשת תרומה עוסקת בפרטי הפרטים שמצווה ה’ את משה ביחס לבניין המשכן – המקדש. “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (כ”ה,ח’). סוגי החומרים הנדרשים, כמויות, מידות, גובה, אורך משקל ועוד ועוד פרטים.
האמת היא שלא כולנו בנאים או אומנים. מה לנו ולפרוט הנרחב שבפרשה?
 
פעם שמעתי מהרב יוסף קלנר, שהתורה לא כתבה לנו את מידת הנעליים של משה רבנו! למה? כי כנראה זה לא דבר שיכול להגדיל אותי רוחנית 3500 שנה לאחר ימי משה. ואולם, מה שהקב”ה כן הכניס בתורתו, תורת הנצח המלווה את כולנו אלפי שנים. אלו הם פרטים המחייבים עיון ולימוד שכן בהם טמון המרשם לגדילה הרוחנית  מוסרית של כל יהודי.
 
נשתדל אם כן להבין מה לנו ולפירוט המורחב של פרשת תרומת המשכן.
 

1. הדרך: הפרשה עסוקה בבניין המשכן וכליו. בכל כלי וכלי התורה מפרטת את חומרי הגלם הנדרשים, את תיאור הכלי על מידותיו ואת אופן הביצוע (אריגה/טוויה/יציקה וכד’)
2. פרטים קטנים: התורה מתעסקת ברזולוציות הגבוהות ביותר בתכנון ובביצוע המשכן. פעמים שהפרטים נראים כחוזרים על עצמם כמו באים להדגיש לנו את חשיבות הדיוק : “ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפורת תעשה את הכרובים על שני קצותיו” (כ”ה,י”ט)
3. ועשו/ ועשית: לפני הציווי על כל מלאכה הכתוב אומר “ועשית”. האם כשאנו כותבים רשימת מכולת, אנו מוסיפים לפני כל מוצר את המילה “תקנה” (BUY)? ברור שלא. למה אם כן לפני כל כלי מכלי המשכן מופיע ועשית או ועשו?

1. הדרך: בתאור דרך בניין הכלים ולא רק בתאור המוצר המוגמר, מלמדת אותנו התורה שלא רק התוצאה חשובה, לא פחות ממנה חשוב הוא  התהליך הארוך בדרך לתוצאה. ספר היסוד היהודי, “מסילת ישרים” לא מסתפק בציון המעלות והמידות אותם חשף רבי פנחס בן יאיר (בבלי ע”ז ,כ: ). הוא מוביל אותנו צעד אחר צעד ממידת הזהירות עד רום מעלת הקדושה. אנו חיים כיום בתרבות ההישגיות מהירה, תרבות בה מה שלא מגיע במהירותMB 100 הוא איטי להחריד, תרבות בה כל תשובה נמצאת במרחק ENTER אחד. מי מאיתנו לא רואה על פחי המיחזור אנציקלופדיות חינם? למה להתאמץ לפתוח ספר או לחשוב כשכל המידע מצוי במרחק קליק? תרבות הקליק משפיעה על חוסר ההשקעה בכלל רבדי החיים.
   תורתנו הזקנה מלמדת אותנו הצעירים ממנה באלפי שנים שדבר טוב ובעל ערך אמיתי מושג אך ורק במאמץ ובעמל רב. זוגיות בריאה ויציבה דורשת דרך ארוכה ובד”כ מאמץ רב. חינוך ילדים לא יכול להתבצע ברגע. הדרך הארוכה מביאה תוצאות ארוכות טווח. “יגעת ומצאת תאמין”.
2. פרטים קטנים : כל חייל יודע שהצלחת מבצע תלוייה בדיוק בפרטים הקטנים. כל טבחית או קונדיטור יודע שפרט קטן שנשכח מהמתכון, יכול להיות מאוד משמעותי. התורה מלמדת אותנו בריבוי הפרטים בפרשתנו כי המשכן איננו משכן אם חסר בו ולו קרס אחד קטן. גם בעולמנו הרוחני חיפוף או הקפדה בפרט קטן בעבודת המידות יכול להיות משמעותי מאוד.
3. ועשית/ועשו : לכל אורך הפרשה לפני כל מלאכה מופיע הציווי “ועשית”. אך בציווי בניין ארון העדות מופיע “ועשו ארון” (כ”ה, י’). הרמב”ן מסביר שכל המלאכות נאמרו בלשון יחיד  ציווי למשה רבנו. אך בניין הארון הוא ציווי לכל ישראל שיהיו משתתפים בעשייתו “שהוא קדוש משכני עליון ושיזכו כולם לתורה”. התורה מלמדת אותנו שבכלל הכלים שבמשכן, אנו – פשוטי העם, יכולים לתרום לבנינם אך לא יכולים לבנותם . אך בארון, בתורה, כולנו מצווים לקחת חלק בבניינה “(תורה) כרוכה ומונחת בקרן זווית,כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד”

 על פניה פרשה מלאת פרטים לא מענינים, אך בעומקה “זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני…” אוצרות גנוזים לעמלים בה.