הרב יחיאל ברוקנר, ראש כולל, תשס”ט
כמה גדולה האמת?כמה משתדלים אנו לחנך את ילדינו ,את חברינו , את עצמנו להתרחק מדבר שקר ולהידבק לדרך האמת .אמת – חותמו של הקב”ה : אמת – הבסיס של האימון הדדי בין בני שדולה .
בוודאי שהאמת צריכה להיות לנגד עיני השופטים ולכן מזהירה התורה בפרשת קדושים את הדיינים :
“לא תעשו עוול במשפט , לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול ” וכעין סיכום בסיום הפסוק : “בצדק תשפט עמיתך ” ( יט , ט”ז) ויונתן בן עוזיאל מתרגם : ” בקושטא תדונון חבריכם ” . אם כן,יש כאן אמירה ברוכה שאומרת שבמקום שיש דין , שם חייבת להימצא גם ה”אמת” ! רבנו בחיי מיטיב להבהיר ברוח דברים הלקוחים מהזוהר שיש כאן אזהרה שהמשפט יהיה בצדק : כלומר שיצדיק משפט איש ולא יעוותנו שכל מי שישפוט בצדק , הנה הוא מעמיד כסא המלך , שנאמר : צדק ומשפט מכון כסאך ” ( תהילים פ”ט,ט”ו ). ואם יעוות המשפט , הלה הוא פוגם הכסא אשר למלך ויזלזל בכבודו ואף גורם לסילוק השכינה .” כמה אם כן צריך השופט להיזהר לשפוט על פי קנה מידה של אמת – והדרכה זו לשופטים היא מובנת והכרחית .
אך יש לשאול שתי שאלות על המילים ” בצדק תשפט עמיתך ” : 1) מדוע השימוש בשני שורשים צ-ד-ק וש-פ-ט ? למה לא כתוב “במשפט תשפט עמיתך” או “בצדק תצדק עמיתך” ? מה ההבדל בין צדק ומשפט ? ו2) למה עמיתך ? ה”כלי יקר” מבטא שאלה זו בלשונו הברורה והנעימה :”וכי דווקא לעמיתו ישפוט בצדק ולא את מי שאינו עמיתו ?” ואני מוסיף ושואל כיצד בכלל הגענו מאולם בית המשפט בתחילת הפסוק אל ” עמיתך” ( “חבריכם”) בסופו ?
שאלות אלו -כנראה- הביאו את רש”י לפירושו השני שלו על הפסוק :” הוי דן את חברך לכף זכות !” מימרה חז”לית זו לקוחה מברייתא המובאת במסכת שבועות ל,עמ’ א’ .
יוצא שאם בתחילת דברינו פירוש המילה “צדק” היה אמת , הרי שעכשיו הפירוש הוא זכות. לפי זה משמעות הפסוק ” בזכות תשפוט את חברך !”. אמנם כעת יש לנו תשובה על השאלות ששאלנו למעלה . לפנינו אמירה שאינה בלעדית לשופטים אלא לכל אדם . שטח ההתרחשות כבר איננו באולם בית המשפט אלא בביתנו , במקום העבודה , בבית המדרש , בבית הכנסת – בעצם בכל מקום בו מתקיים איזו התקשרות בין-אישית.
ואני שואל כיצד יתכן שמילה אחת סובלת שני פירושים כל כך שונים ?! מצד אחד “אמת” שהיא מוחלטת בדין ומין הצד השני “זכות” שהיא בהחלט לא אמת מוחלטת בהכרח . אדרבא מדובר בה הזולת ,עלי להטות את מחשבתי השיפוטית לכף זכות אף שלפעמים זה מביא לשפיטה שהיא רחוקה מלהיות סבירה .יש כאן כעין הסתמכות על חזקת כשרות שבינה לבין אמת אובייקטיבית ומוחלטת המרחק עלול להיות גדול.
אלא שאולי זה החידוש העצום של פסוק זה : יש אמת של אולם משפט ויש אמת של חיי חברה .האמת של חיי החברה לא תמיד מוחלטת – במסגרת “אמת” זו יש מקום לפרגון – גם אם לפעמים קצת מוגזם וגם אולי לא ממש מגיע אבל מעודד ומחזק-.יש מקום לראיה חיובית את הזולת גם אם זה לא ממש תואם את הנתונים האובייקטיביים בשטח כי ראיית העין הטובה הזאת היא מאפשרת חיי חברה אנושיים וסבילים. יתר על כן היא זו שמייצרת ומצמיחה אותה מכוח האנרגיות והדינמיקות החיוביות והחיוניות לחיים בצוותא בהבנה ובאהבה . והלוואי ודבריי יהיו מכוונים להבאת אהבת של אמת ואמת של אהבה .
ומעניין לעניין באותו עניין,
כאן במינכן, חי יהודי שזכה להיות הילד הראשון שנימול במזל טוב בעיירה סאטמר שבהונגריה אחרי השואה. הוא מספר שאחרי המלחמה בה הובלו מעל 18000 מיהודי סאטמר לאושוויץ ועלו בכבשני האש הנוראים של הצוררים הגרמנים ימ”ש עם היוודע המימדים של החורבן התגלה גם הרס בתי הכנסת בעיירה. בית כנסת אחד נותר על תילו . כאשר נכנסו הניצולים השבים לבית הכנסת איבחנו על אחד מקירותיו את לוח המודעות עליו נהגו לפרסם את זמן השקיעה ואת שם פרשת השבוע . הזכוכית שכיסתה את הלוח הייתה סדוקה ומתחת לסדק המילים ” אחרי מות – קדושים ” . קשה לתאר אילו רגשות עזים אחזו את האומללים , מיותמים ושכולים , מעונים וחולים כשזיהו מראה מפליא זה . מיד תיקנו בסאטמר תקנה : לא מתקנים את הזכוכית ולא מחליפים את פרשת השבוע ! ובאמת אם אתם הולכים לבקר בסאטמר שהיום שייכת לרומניה ונכנסים לבית הכנסת , הרי שאתם יכולים לראות את הלוח הסדוק עד היום הזה .
