אנחנו עומדים לקראת סיומו של ספר דברים, בפרשת “כי תצא”, שהיא אחת הפרשות העמוסות ביותר במצוות בכל התורה. כחלק מההכנה של משה את העם לקראת הכניסה לארץ, נפרשת בפנינו שרשרת ארוכה של מצוות שנוגעות לכל תחומי החיים. אך הופעתן של מצוות אלו לא באה רק כדי ללמד אותנו על עצמן, אלא ללמד על הכלל כולו יצאו. או כפי שמגדיר הרמב”ן – ההקשר בא לבאר עניין נוסף. כפי שנראה, העניין הנוסף הוא שהתורה לא עוסקת כאן רק בבנייה של חברה וייסוד חוקים אלא גם ביצירת אחריות חברתית ומצפן מוסרי פנימי בכל אדם.
הפרשה פותחת בדיני מלחמה וממשיכה עם מצוות רבות המיועדות להסדיר את היחסים בין בני אדם במצבים שונים – מהגרעין המשפחתי ועד למרחב הציבורי הכללי. התורה דורשת מאתנו לנהוג בצדק ובהגינות, גם כלפי שונאינו, ודרך מצוות אלו משקפת את דרישת הצדק האלוקי.
מצוות רבות בפרשה נוגעות במישרין לעקרונות של צדק חברתי. המשותף להן היא הדרישה לצדק והגינות, ההכרחיים ליצירת חברה מתוקנת ואחידה. לדוגמה, מצוות השבת האבדה מדגישה את האחריות האישית כלפי רכוש הזולת, בעוד שמצוות כיסוי הדם מבטאת את ההכרה בכבוד כל יצור חי.
אחת הדוגמאות הבולטות למצווה בעלת משמעות אתית עמוקה היא מצוות לקט ושכחה. התורה מצווה שכאשר קוצרים את השדה, יש להשאיר חלק מהתבואה עבור העניים (בצורות השונות: לקט, שכחה או פאה) ומוסיפה על כך: “וְזָכַרְתָּ כִּי ־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל ־כֵּן אָנֹכִי מְצַוֶּךָ לַעֲשֹוֹת אֶת ־הַדָּבָר הַזֶּה” (דברים כ”ד, כב).
הפסוק מציין כי עלינו לזכור את היותנו עבדים בארץ מצרים, ולפיכך עלינו לנהוג בתודעה ובחמלה כלפי החלש. אין כאן רק דרישה להתחשב בחלש, אלא גם ציפייה מהאדם להשתפר ולשכלל את מידותיו. התורה פונה ישירות אל האדם ומבקשת ממנו לא רק את הפעולה הפיזית, להניח לחלש את מעט התבואה שנפלה, אלא גם את הפעולה הנפשית – לפתח הזדהות ואמפתיה עם החלש. מצוות אלו הן כלים לשיפור עצמי מהותי ולפיתוח ערכים של צדק ומוסר.
דוגמה נוספת למצווה המפגינה את העקרונות של צדק חברתי היא מצוות השבת האבדה. התורה מצווה אותנו להחזיר רכוש שנמצא לבעליו: “ווְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם” (דברים כ”ב, ג).
המצווה הזו נראית כמו משימה פשוטה, אך היא נושאת משמעות עמוקה. השבת האבדה אינה רק חובה חוקית אלא גם עקרון מוסרי המעודד אותנו לפתח את תחושת האחריות והערבות ההדדית. כשהאדם ירגיש בתוכו את החובה המוסרית שקוראת לעשות את המעשה הנכון, רק אז יממש באופן מלא את הפסוק.
פרשת השבוע מלמדת אותנו שבניגוד לאינסטינקט שלנו (ובדומה לחוק השלישי של ניוטון הגורס כי לכל פעולה יש פעולה מנוגדת ושווה בכוחה), אנו מגלים כי הבחירה במעשה המוסרי אינה רק עוזרת לחלש אלא גם מיטיבה עם החזק. צדק חברתי הוא בבחינת השתקפות של הצדק האלוקי בעולם. וכאשר אנו מקיימים את מצווֹת הצדק, אנו לא רק משקפים את תכונותיו של אלוקים בעולם הזה, אלא גם מתקנים את עצמנו ובונים חברה מתוקנת.
יהי רצון שנראה בקרוב את חירותם של כל החטופים, ונחזירם לביתם ובידם תחושת ביטחון ושלווה. מי ייתן ויתממש חזוננו, ונראה את עם ישראל מאוחד ושלם, שבו כל בניו ובנותיו יחיו בארץ ישראל חופשיים, בטוחים ומאוחדים. שבת שלום!
~
הכותב הוא שליח לשעבר בוושינגטון (תשפ”ג)
לתגובות: dvirbn4@gmail.com
