חגי רוט
חגי רוט
שליח לשעבר בקייפטאון (תשנ”ז)

 

קורח ובני עדתו מנסים לערער את סמכותו של משה רבינו בהנהגת עם ישראל. בקריאת פשט המקרא, הרי שטענתם הינה דמוקרטית גרידא. קורח מטיח בפני משה ואהרן “מדוע תתנשאו על קהל ה’?” לאמר, מי מינה אתכם למנהיגי העם מורמים מעם, ללא תהליך של בחירה מחודשת. קורח מציג פתרון הגון “והיה האיש אשר יבחר ה’ הוא הקדוש”. קורח ועדתו למעשה שואלים מהי תקופת הקדנציה של מנהיג נבחר? ומשה נענה לביקורתם ומוכן להתמודד לבחירות. משה קורא לקורח ואומר “אתה וכל עדתך, היו לפני ה’ – אתה והם ואהרן – מחר”.

 

בשלב זה נכנס הקב”ה לשיח הדמוקרטי ומנבא למשה את כיליון קורח ועדתו. משה רבינו אם כן שומע מפי הגבורה את תוצאת הבחירות, ומנסה בתחנונים יחד עם אהרן הכהן להמתיק את העונש המר לקורח ועדתו. המשך הפרשה ידוע לכל, בו האדמה הפעורה בולעת את קורח ועדתו כולה. מדוע נזקק הקב”ה לעונש כה חמור?

 

בפרשת נשא התברכנו בברכה מיוחדת בה מתברך העם על ידי הכהנים “יברכך ה’ וישמרך; יאר ה’ פניו אליך ויחנך; ישא ה’ פניו אליך וישם לך שלום”. סיומות קטעי הברכה מלמדות על מהותה; וישמרך, ויחנך ושלום. שמירה, חינוך בחן ושימת שלום. הברכה מלמדת אותנו בסדר הפוך כי היכולת להשכין שלום בין אנשים תלויה בחוכמתם, בחן האנושי שלהם ורגישותם החברתית, ובכך הם נשמרים מכל פגע רע. במעורבותם החברתית ודאגתם לזולת הם יישמרו בשל אהבת האדם חזרה כלפיהם מתוך דאגה לשלומם בעת צרה. מידה כנגד מידה, שבה האדם יישמר אם יתייחס לאחר בחן, ובכך יביא להשכנת שלום בעולם.

 

לקראת סיומה, פרשת קורח מצווה את העם בפדיון הבן. מצווה זו, הנדירה יחסית, באה ללמדנו כי הבן הראשון והבכור הינו קדוש. כי קדושה ניתנה לקב”ה ולכהונה, ויש לכך מחיר אישי שעל האב לשלם בדקדקנות. ומיד בהמשך, במצוות מתנות כהונה ולוויה בסוף הפרשה מופיעה המילה חטא כמה וכמה פעמים, כמזכירה לנו את קורח ועדתו שברצונם לעבוד את ה’ חטאו כלפי שמיים. התורה מלמדת אותנו כי יש לקבל מרות ולהקפיד על הסמכות הנכונה בכל מצווה, כך שעבודת הכהנים ומתנותיהם אינה דומה לעבודת הלוויים ומתנותיהם. כל שבט ותפקידו, כל יחוס ומצוותו, כל מנהיג ובחירתו, ועל העם להקפיד במילוי הוראות הקב”ה כהוויתם, ומבלי לערב ביניהם. בקיום המצוות עלינו להתהדר ולשומרם באדיקות, אך ללא הגזמה וללא רכישת בעלות עליהם, לבל נענש בחומרה.

 

אנו, כבני תורה המאמינים בדרכה של תורה ועבודה, ספרא וסייפא, קדושה והשכלה, לאומיות וציונות, משמשים את בני קהילתנו בארץ ובתפוצה תוך חידוד מסרים קשים וכואבים באמצעים רבים ואף בתקיפות. המרחק הקצר בין עבודת ה’ הטהורה וההקצנה עד כדי חטא בעבודת ה’ הינו קצר, כפי שאנו למדים מנדב ואלעזר בני אהרן הכהן שהקריבו אש זרה שאין מקומה בעבודת הקודש, ומתו בחטאם וברצונם לעבודת את ה’ ביתר קדושה. עלינו לדעת שבכוחן של מילים לפגוע ולהשפיל עד כדי שהקב”ה ממחיש בחטא קורח כי הם עברו את גבול עבודת ה’ הטהורה, ועל כן הענישם בחומרה כה רבה. מתנות הכהונה ניתנות באהבה לכהנים, ועליהם להוקיר תודה לבני העם, וכי זאת המידה הטובה הניתנת להם תמורת שירותם בקודש. אך חלילה, אסור עליהם לדרוש זאת מתוך כוח ודרישה, לבלתי יחטאו, אלא לקבלם באהבה. ובדומה לכך, בברכת כהנים הם מצווים לברך את העם באהבה.

 

בעידן המודרני בו אנו חיים, בתרבות של פרסום המוני הנפוץ ברשת האינטרנט במהירות הבזק ובתפוצה מיידית לקהל עצום, יש להיזכר בכוחן הרע ומר של מילים. בבואינו להשתמש במדיה עלינו לכבד בראשונה את צלם האדם שבנו, ואת חוקי המדינה והמוסר האלוקי, ומתוך כך לכתוב או להגיב ולהעיר במלים מתונות ובדרכי נועם, לבל נחטא. נאמר קבל עם ועולם כי תרבות ההשפלה הינה זרה לנו, וכי לתרבות הלבנת הפנים אין מחילה. נתנער מביטויים קיצוניים וננהג בכבוד כלפי כל אדם וכלפי הלכות היהדות וחוקי המדינה. עלינו להשכיל ולהשתמש ברשת בבחינת “החדש יתקדש” לשם הפצת רעיונות טהורים של שיח דמוקרטי הגון ומוסרי, ולנצל במות אלו להפצת קדושת התורה ועידוד דיון רב משתתפים בכבוד, נימוס ונועם. ניזהר מלחטוא, נקבל מרות, נתייחס בכבוד ראוי לזולת ונשכין שלום.