ימי הספירה כתיקון לאומי 
פרשת אמור
ג’קי רוזנוולד
שליח לשעבר (מינכן, תש”ע)
כיום רכז שליחים תורה מציון.
השבוע בעודנו קרבים לפרשת אמור, מעלה הרמב”ן על פרשתנו הסבר ייחודי המבאר את תוכנו הרוחני העמוק של אותם ימי הספירה. למעשה רואה הרמב”ן את ימי הספירה כיחידה אחת שלמה המתחילה מפסח ועד לחג השבועות, כך מביא בפירושו על המקרא (ויקרא כ”ג, לו ד”ה עצרת היא):
“עצרת היא, כי שם נעצר הכל. וצווה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה’, ומנה ממנו תשעה וארבעים יום, שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש. ולכך יקראו רבותינו ז”ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן. וזהו מאמרם (חגיגה יז ע”א): שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז”ר קש”ב “.
לאור זאת אנו למדים כי יום טוב שביעי של פסח מבטא למעשה סגירת מעגל בכל מה שקשור ליציאת מצרים. המהות של חג הראשון של פסח הינו כנקודת ההתחלה בציר הזמן של אותם חמישים ימי הספירה לקראת חג מתן תורה. כך יוצא שלפי דעת הרמב”ן נתונים אנו בימי חולו של המועד כימים המורכבים גם מקדושת המועד וכן גם מחולו של יום חול.
אפשר להגיד כי בניגוד לפירושו של הרמב”ן, היום אנחנו חווים את ימי הספירה בצורה שונה לחלוטין, וזאת בעקבות מיתתם של תלמידי רבי עקיבא. הגמרא במסכת יבמות (דף ס”ב ע”ב) מביאה את סיפורם של שני עשר אלף זוגים תלמידיו של רבי עקיבא שמתו כולם ממחלת האסכרה משום שלא נהגו כבוד זה בזה. בכך ימי הספירה נצבעו בצבע אחר, בצבעי אבל לאומי ,חורבן לאומי, עד כי כך שעם שלם קיבל על עצמו לא לקיים חתונות למשך ל”ג ימים!
היות שכך יש לבאר את עומק העניין, הרי בפרעות שהתחוללו כנגד עם ישראל במשך הדורות, בימי חורבן בית ראשון, ובוודאי גם בתקופת חורבן בית שני, עם ישראל סבל רדיפות ופרעות קשות פי כמה וכמה, ורק בגלל עשרים וארבעה אלף תלמידים, עם שלם החל להפוך את ימי השמחה לאבל?
בכדי לרדת לשורשו של עניין יש לפנות לאגרת רבי שרירא גאון (פרק ד’) אשר נכתבה כתשובה לשאלתם של חכמי קירואן על השתלשלות התורה שבעל-פה מימי התנאים, האמוראים, הסבוראים והגאונים עד לימיו. וכך כתב ;
“והעמיד ר’ עקיבא תלמידים הרבה והוה שמדא על התלמידים של ר’ עקיבא, והות סמכא דישראל על התלמידים שניים של ר’ עקיבא, דאמור רבנן שנים עשר אלף תלמידים היו לו לר’ עקיבא מגבת ועד אנטיפטרס וכלם מתו מפסח ועד עצרת והיה העולם שמם והולך עד שבאו אצל רבותיהם שבדרום ושנאה להם..”
כך מחדש רבי שרירא גאון כי מותם של תלמידי רבי עקיבא נבע מגזרות השמד, הוראה שיצאה ממלכות רומי, כנגד תלמידיו של רבי עקיבא שהיוו חלק מהותי מצבאו של בר כוכבא (כוזיבא) במאבק הלאומי כנגד הכיבוש הרומי. עד כדי כך שהרמב”ם (הלכות מלכים פי”ב הל”ג) מציין שרבי עקיבא היה נושא כליו של בר כוכבא במלחמותיו, ולא עוד אלא שדימו אותו, את בר כוכבא, כמלך המשיח ממש.
לאחר מאבק של שלוש שנים הרומאים הצליחו לכבוש את ביתר, המעוז האחרון של המרד, בקיץ שנת 135 לספירה והביאו למעשה לחורבן שממנו עם ישראל לא התאושש עד לתחייה הלאומית המחודשת בעת החדשה.
אם ננסה לחבר ולשזור את מהותה של פרשת השבוע, פרשת אמור, אפשר יהיה להגיד כי בזמננו, אנו זוכים לחוות את הפרשה באופן הכי אקטואלי שניתן, בכך שאנחנו נמצאים בראשית ימי הספירה, ימים אשר מציינים אבל וחורבן לאומי, כפי שהשבוע ציינו את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחללי פעולות איבה. אך באותה נשימה מתחברים אנו לתוכן המקודש של יום העצמאות, יום של תיקון לאומי שלעתיד לבא ימלא את ימי הספירה ברוח חדשה, ברוח של חולו של מועד, כפי שאנחנו מציינים זאת בשמחת יום העצמאות ה-71 למדינתנו.
יהי רצון שנזכה כולנו להתנחם בבניין ירושלים הבנויה, לגאולה שלימה במהרה בימינו. אמן.
