ערלה בגוג’י ברי
פרשת קדושים

הרב משה בלום
ראש כולל לשעבר בוורשה (תשע”ד-תשע”ז)
כיום ראש מחלקת אנגלית במכון התורה והארץ ומרצה בענייני מצוות התלויות בארץ


“וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל”.
מצוות ערלה, היא מצווה שמצד אחד מוכרת לכולנו, ומצד שני פרטיה לא זוכים לתשומת לב רבה, אצל רוב היהודים.
היא רלוונטית גם לאלו שמגדלים עצים בחצר (או אפילו בתוך הבית), וגם לאלו שקונים פירות בשווקים ובמקומות אחרים.


גוג’י ברי שגדל בשבי דרום, חלקת ניסויים של מכון התורה והארץ.
צילום: אגרונום יהודה הלר
.

 

מהו גוגי’ ברי?

צמח הגוג’י-ברי (אטד פראי) – Lycium barbarum הוא שיח רב שנתי, שגובהו לרוב 1-3 מטר, שמקורו באיזור דרום מזרח אסיה. הפריחה שלו היא בקיץ (יוני-ספטמבר), והפרי שלו דומה קצת לתות, נראה כמו מיני עגבנייה, בגודל זעיר של 1-2 ס”מ. צמח זה נחשב היום כמזון-על (למרות שיש המפקפקים בכך): יש בו הרבה ויטמין סי, סוגי חומצות אמינו שונות, נוגדי חמצון, ויטמינים, ועוד. עד לפני כמה שנים, הובאו הפירות יבשים מהמזרח, והם נמכרים בעשרות רבות של שקלים לקילו.
לאחרונה התחילו לגדלו כאן בישראל, בשביל למוכרו טרי (במחירים גבוהים יותר, כמובן). החקלאים פנו לרבנות הראשית, והראשון לציון הרב יצחק יוסף פנה למכון התורה והארץ, בשאלה: האם גוגי’ ברי חייב בערלה?
 

הגדרת עץ מול ירק

הגדרת עץ מול ירק (שיח אינה הגדרה הלכתית), נוגעת למספר תחומים בהלכה:
 
1. ברכה: עץ או אדמה (למרות שכאן, אם יש ספק לרוב ההנחיה לברך “האדמה” שפוטר בדיעבד גם עצים.
2. כלאי זרעים: ירק חייב בכלאי זרעים ואילן פטור.
3. כלאי הכרם: ירק חייב בכלאי הכרם ואילן חייב.
4. ברכת הריח: בורא עצי בשמים או בורא עשבי בשמים.
5. ברכת האילנות.
6. ערלה.
 
לכולם ברור שתמר הוא עץ ומלפפון הוא ירק. אך מהי ההגדרה המדויקת?
עץ – צמח רב שנתי, שמתחדש מהגזע (מעל האדמה) ולא מהשורש. זוהי ההגדרה הרווחת. ולכן בננה, לדוגמה, היא ירק כיוון שהיא מתחדשת מהשורש.
 

חידוש הרדב”ז

הרדב”ז, לפני כ-500 שנה, עלה ממצרים לארץ ישראל, ונדהם ממראה עיניו. רבנים, אנשים יראים וצדיקים היו אוכלים ברינגא”ן (סוג של חציל), שהרדב”ז החשיב לפחות לספק ערלה, שאסורה בארץ ישראל כמו כל ספק איסור דאורייתא. והוא מחדש טעם חדש:
“כשעליתי לא”י ראיתי כולם נהגו בו היתר משמע דפשיטא להו דהוי ודאי ירק, דאי הוי ספק הא קי”ל ספק ערלה בא”י אסור. ונתחדש לי טעם אחר שאין בכל מיני אילן שזורעין הגרעין ועושה פרי בתוך שנתו כזה הילכך ירק הוא” .(שו”ת רדב”ז ג,תקלא).
כלומר, צמח שנותן תוך פחות משנה פרי מרגע הזריעה – ייחשב ירק ולא אילן. רוב הפוסקים הספרדים הלכו אחרי טעם זה, כולל הבן איש חי והרב עובדיה יוסף. רוב הרבנים האשכנזים לא קיבלו את החידוש הזה של הרדב”ז.
 

מה המצב היום בישראל?

במכון התורה והארץ, שתלנו את שיח הגוג’י בחלקת הניסויים, ותוך פחות משנה הוא אכן נתן פרי, ולאחריו הוציא הרב יצחק יוסף פסק הלכה שדינו כירק.
כיום בחנויות בכשרות רגילה סומכים על היתר זה ומוכרים גוגי’ ברי טרי, ובחנויות בהכשר מהדרין לא סומכים על ההיתר (ואזי הוא אסור באכילה ובהנאה!) ולכן כרגע אין שם גוג’י טרי.
רוב הגוגי’ ברי בחנויות הוא מיובש שמגיע מחו”ל, ושם נפסק ש-“ספק ערלה בחוץ לארץ מותר”, ולכן מותר לאוכלו גם למהדרים בכשרות.
יאכלו ענווים וישבעו!

לתגובות: h.moshe@toraland.org.il