הרב משה שפטר
ראש כולל לשעבר בוושינגטון תשס”ב – תשס”ג. ר”מ בישיבת נתיב מאיר

 

פרשה זו (פרק י”ט) נאמרה בהקהל, “דבר אל כל עדת בני ישראל(פסוק ב’) מפני שרוב גופי תורה תלוים בה. בפרק י”ט מופיעות מצוות מתחומים שונים ומגוונים – מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו, מצוות התלויות בארץ, מצוות מעולם המקדש ומצוות שאינן תלויות במקום. פרק זה מלמדנו שתורת ה’ כוללת את כל תחומי החיים, והמחויבות לתורת ה’ חייבת להיות מוחלטת לכלל התחומים – “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה’ “(פסוק ל”ז).

פסוקים רבים בפרק י”ט מסתיימים בסיומת – “אני ה’ “, “אני ה’ א-להיכם”, “ויראת מא-להיך אני ה’ ” ו”אני ה’ א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים”. לכל סיומת ישנה משמעות.

בפרקנו מופיעים שני פסוקים המסתיימים במילים “ויראת מא-להיך אני ה’ “.

פסוק י”ד – “לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹהֶיךָ אֲנִי ה’ “.

ופסוק ל”ב – “מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹהֶיךָ אֲנִי ה’ “.

מדרש ההלכה לספר ויקרא, הספרא דבי רב, מסביר שהסיומת “ויראת מא-להיך” מתייחסת לדברים המסורים ללב. מדובר במעשים שניתן למצוא להם הסבר מתקבל על הדעת וייתכן שרק האדם העושה אותם יודע אם התכוון במעשה לטובה או לרעה.

הפסוק “לפני עור לא תתן מכשול” התפרש כאיסור לתת עצה שאינה הוגנת לכל “סומא בדבר”, לאדם שאינו מבין בתחום מסויים. רק נותן העצה יודע אם כוונתו הייתה טהורה ועצתו הייתה עצה טובה או אם התכוון להכשיל בעצה שאינה הוגנת.

גם בפסוקים הנוספים בספר ויקרא הנחתמים במילים “ויראת מא-להיך אני ה’ ” מדובר בדברים המסורים ללב – איסור אונאת דברים (כ”ה, יז), איסור ריבית (כ”ה, לו) ואיסור רדיה בפרך בעבד עברי (כ”ה, מג). עבודת פרך היא עבודה שבעליה אינו זקוק לה ותכליתה היחידה היא להעביד את העבד.

“לא תרדה בו בפרך, שלא תאמר בו החם את הכוס הזה והוא אינו צריך, הצין לי את הכוס והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא שמא תאמר לצורך עצמי אני עושה, והרי הדבר מסור ללב”

(ספרא בהר פרשה ו’).

יראת ה’ מחייבת אותנו לבחון את שיקולנו במצב בו אין אף אדם שיכול לדעת אם לטובה נתכוונו אם לא. המאמין בקב”ה חייב לנהוג בדרך התורה גם כשאין מי שיוכל לדעת אם מעשיו הולמים את צווי התורה.

זהו פשר ברכתו של רבן יוחנן בן זכאי סמוך לפטירתו:

“אמרו לו: רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? – אמר להם: ולואי! תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם”.

(ברכות כ”ח ע”ב).

יראת ה’ מחייבת אותנו בחיים מוסריים ברמה גבוהה ובתיקון מידותינו.

ר’ זאב וולף מז’יטומיר מתלמידי המגיד ממזריטש (אור המאיר) מסביר שהתיקון בימי ספירת העומר הינו תיקון המידות. ביציאת מצרים התגלתה גבורתו של הקב”ה ועם ישראל הגיע לאמונה בו – “ויאמינו בה’ “. ובכל זאת אנו רואים אנשים רבים המאמינים בקב”ה אך מידותיהם מקולקלות. תכלית הספירה היא לחבר בין האמונה בקב”ה ותיקון המידות של כל אדם.

יראת ה’ היא המפתח להתנהגות מוסרית ותיקון המידות.