דפנה קנאי
שליחה לשעבר בממפיס (תשס”ו-תשס”ח)
גם בפרשת התשובה המופיעה בתורה אותה קראנו בשבת שעברה וגם בהפטרה של פרשתנו תיאור התשובה מופיע בשני ניסוחים שונים:
בתחילת פרשת התשובה בתורה נאמר: ושבת עד ה’ אלוקיך” (דברים ל’) ובהמשך הפרשה “…כי תשוב אל ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך”. באופן דומה גם בתחילת ההפטרה של פרשתנו מופיעים שני ניסוחים אלו: ” שובה ישראל עד ה’ אלוקיך ובפסוק הבא אחריו: “ושבו אל ה'”.על ההבדל בין שני ביטויים אלו עמד המלבי”ם: “כי תשוב אל ה’ א-להיך – שאז יבואו למדרגה גדולה כזו, מפני שהתשובה תהיה אל ה’ … לא כתשובה שבראש הפרשה שהיא רק עד ה’. ”
הביטוי עד ה’ מציב גבול לקרבה, לעומת הביטוי אל ה’ המשדר קירבה יתרה ואפשרות לחיבור.
מדוע, אם כן לתורה ולנביא יש צורך ליצור את ההדרגתיות: תשובה עד ה’ ורק אז אל ה’?
תהליך התשובה מחייב בשלב ראשון התבוננות על העבר והכרה בחטא. זהו שלב מדכא ומשפיל המגמד את האדם בפני עצמו וגורם לעצבות. העצבות עשויה לרפות את ידינו. מה גם, שרק לפני ימים אחדים, בראש השנה, המלכנו את הקב”ה כלומר העמדנו את עצמנו מול גדולתו, כוחו וטובו של מלך אל חי וקיים אשר לעומתו אנו חשים צל, אבק, ענן ואף חלום שאין בו ממשות כלל, כפי שמבטאת תפילת “ונתנה תוקף” באופן מופלא. ממקום קשה זה אנו צריכים להרים את עצמינו ולהתקרב אל ה’. אם נעמול קשה מאוד, אולי נגיע עד ה’, כלומר נתקרב מאוד אבל עדיין תשלוט בנו היראה ובעקבות זאת נשמור על עמדת ריחוק מה’ יתברך.
הקב”ה בטובו אומר לנו באופן מפורש שאם אנו נעשה את הצעד ונשוב עד אליו הוא באופן הדדי ישוב אלינו : ” ושב ה’ אלקיך את שבותך ורחמך…” ( דברים ל’, ג’). תשובת ה’ מופיעה בפסוקים בין שלב השיבה עד ה’ לבין שלב השיבה אל ה’. מעבר זה הוא המעבר מתשובה מיראה לתשובה מאהבה. הדבר מרומז בהמשך הפסוקים: “כי תשוב אל ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך” – ביטוי המוכר לנו מהפסוקים בקריאת שמע העוסקים במצוות אהבת ה’.
המעבר משלב תשובה מיראה – עד ה’, לשלב תשובה מאהבה – אל ה’ הוא בזכות תשובת ה’ אלינו, כלומר מעבר ניסי, מעין קפיצת הדרך הגלומה בהבטחה של הקב”ה על מילת הלב כפי שמסביר זאת הרמב”ן:
“ומל ה’ אלוהיך את לבבך”- זה שאמרו (שבת קד, עא) בא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך.”
הרב קוק מיטיב לתאר ולפרט את האופן שבו מגיעים לנס קפיצת הדרך בתהליך התשובה:
“אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה ואפילו אם התשובה קשה לו… אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה, ואין ספק, שמתוך ההשלמה בכל מה שאין לו מניעות יזכהו השם יתברך לתקן בכי טוב גם את הדברים שיש לו עליהם מניעות גדולות שאי אפשר לו לנצחן.” ( אורות התשובה יג, ט)
ע”פ הרב קוק על האדם להתחיל ולעשות תיקון בדברים שבכוחו לתקן ולעזוב את מה שאין בכוחו לתקן ולאחר שישלים את התשובה בתחומים שקלים לו יותר, הקב”ה יעזור לו ובמעיין קפיצת הדרך יצליח לשוב גם בתחומים שקשים לו יותר.
בעולם החינוך והפסיכולוגיה אנו מכירים היטב תופעה זו. לעיתים ההתמודדות עם קשיים ותסכולים עוברת
דרך שימת דגש על העיסוק בתחומי החוזקות של האדם. מתוך כך מתמלא האדם בכוח, שמחה ואנרגיות חיוביות המאפשרות לו בשלב השני להתמודד גם עם התחומים בהם הוא חווה קשיים ותסכולים ולצלוח אותם.
כמו כן, ע”פ הרב קוק תהליך התשובה נחווה כמעיין הארה ומתרחש בטבעיות, בתנאי שהאדם מכיר בחטאו ובהתאם לרמת הכרה זו: “כפי אותה המידה שהאדם מכיר את עונותיו, הבהירות של אור התשובה זורחת על נשמתו… וכבר היא פועלת לבראת אותו בריאה חדשה… ומתוך כך אור התשובה מתחיל להיות זורח עליו, וקדושת השמחה העליונה כבר מתלבשת בעצמיות נשמתו, ושערים סגורים הולכים ונפתחים לפניו…” ( אורות התשובה טו, ז)
תהליך התשובה המבואר ע”י הרב קוק מתואר באופן כה אופטימי וקורץ כאשר כל מה שהוא דורש אתנו הינו יכולת לדבר עם עצמינו – מודעות עצמית המביאה לידי הכרת החטא באופן אמיתי וללא טיוח.
“שובה ישראל עד ה’ אלוקיך כי כשלת בעונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ה’…”
מה משמעות הביטוי קחו עמכם דברים?
מפרשת הגמרא שהקב”ה “מתפייס ממנו בדברים” (יומא פ”ו ע”ב) כלומר התנאי לתשובה הוא להיות אנשי דברים – הרגילו עצמכם להיות אנשי דברים ולדבר עם עצמכם ועם אלוקים.
בנוסף, יתכן והנביא מתכוון, בהתאם לדברי הרב קוק, כי הדברים שיש לקחת עמנו הם הצלחותינו, גם אם קטנות הם – להתחיל מהתחומים בהם הצלחנו לעשות תשובה ועמם לבוא לקב”ה.
יהי רצון ונזכה, כל אחד ואחד מאתנו בנפרד וכולנו כאחד – כציבור, לקחת עמנו דברים ולעשות תשובה לפחות בתחום אחד בו יש צורך בתיקון ומתוך כך נזכה ל”קפיצת הדרך”: לישועות בדמות תיקונים בתחומים בהם נתפס השינוי לטובה כמשימה שהיא מעל לכוחותינו.
לתגובות: daphna.kannai@gmail.com
לדברי תורה נוספים על הפרשה לחץ כאן
