בעוד מספר ימים נחגוג בעז”ה את ראש השנה. בניגוד לשאר החגים, שמו ומהותו של החג אינם מוזכרים בתורה, להלן פסוקי התורה:
ּובַחֹדֶׁש הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶׁש מִקְָּרא קֹדֶׁש יִהְּיֶה לָכֶם כָל מְּלֶאכֶת עֲבֹדָה ֹלא תַעֲׂשּו יֹום תְּׁרּועָה יִהְּיֶה לָכֶם )במדבר כ”ט, א'(
דַבֵּר אֶל בְּנֵּי יִׂשְָּׁראֵּל לֵּאמֹר בַחֹדֶׁש הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶׁש יִהְּיֶה לָכֶם ׁשַבָתֹון זִכְּרֹון תְּׁרּועָה מִקְָּרא קֹדֶׁש )ויקרא כ”ג, כ”ד(
פסוק אחד מדבר על ”יום תרועה”, הפסוק השני על ”זכרון תרועה”, אבל אין זכר למילים “ראש השנה” וגם לא למשמעות החג.
בתחילת מסכת ראש השנה יש התייחסות ראשונה לשם זה, ו קובעת המשנה כי זהו ”ראש השנה לשנים”. הגמרא מסבירה משמעותו:
רב נחמן בר יצחק אמר: לדין, דכתיב )דברים י”א, י”ב( מֵֵּרׁשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲִרית ׁשָּׁנָה, מראשית השנה נידון מה יהא
בסופה. ממאי דתשרי הוא? דכתיב )תהלים פ”א, ד'(: תִׁקְּעּו בַחֹדֶׁש ׁשֹופָר בַכֵּסֶה לְּיֹום חַגֵּנּו איזהו חג שהחדש מתכסה בו
הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב )שם, פסוק ה'( כִי חֹק לְּיִׂשְָּׁראֵּל הּוא מִׁשְּׁפָט לֵּאֹלקֵּי יַעֲקֹב
רב נחמן מסביר כי מדובר ביום הדין. הוא מוצא רמז לכך מפסוק בפרשת עקב, אותו קראנו לפני מספר שבועות: אֶֶרץ אֲׁשֶׁר ה’ אֱֹלקֶיָך
דֵֹרׁש אֹתָּּׁה תָּׁמִיד עֵּינֵּי ה’ אֱֹלהֶיָך בָּה מֵֵּרׁשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲִרית ׁשָּׁנָה. ”העיניים” של הבורא ”מופנות” אל ארץ ישראל מֵ רֵ שִׁ ית
הַ שָּׁ נָּׁ ה וְעַ ד אַ חֲ רִׁ ית שָּׁ נָּׁה, – לא רק ”הארץ עומדת לדין”, לא רק הצלחת עבודת הקרקע, תחזית המשקעים וכמות היבול נקבעים בתחילת
השנה, אלא כל אדם באשר הוא, עומד לדין אישי, ונקבע עתידו למשך כל ימי השנה, כבר ביום הדין.
הגמרא אינה מסתפקת בתשובה זו, וממשיכה להקשות: מניין אנו יודעים שהכוונה לחודש תשרי? מניין יודעים שיום הדין הקובע לגבי כל
השנה חל בא’ תשרי? על כך מביא רב נחמן מקור משני פסוקים עוקבים בספר תהילים, שהם )ורק הם( מוזכרים בתפילו ת ראש השנה :
תִׁקְּעּו בַחֹדֶׁש ׁשֹופָר בַכֵּסֶה לְּיֹום חַגֵּנּו. כִי חֹק לְּיִׂשְָּׁראֵּל הּוא מִׁשְּׁפָט לֵּאֹלהֵּי יַעֲקֹב
הפסוק הראשון מדבר על תקיעת שופר ]תִׁ קְ עּו.. שֹופָּׁ ר[, “ומְ סַ פֵ ק” לנו שלשה תיאורי זמן: 1( בַ חֹדֶ ש 2( בַ כֵ סֶ ה 3( לְ יֹום חַ גֵ נּו
מן התיאור השלישי אנו מבינים שמדובר באחד מחגי ישראל. כדי להתמקד בחג המדויק, נוספו בפסוק שני תיאורים: בַ חֹדֶ ש – הכוונה
לראש חודש, גם הציון השני, בַ כֵ סֶ ה מוסיף ומחזק את ציון ראש החודש, שהרי ביום זה הירח מכוסה ונעלם.
צירוף של כל “שלשת תיאורי הזמן” מתואר בלשון התלמוד : איזהו חג שהחדש מתכסה בו? הוי אומר זה ראש השנה.
הפסוק השני )חֹק לישראל ומִׁ שְ פָּׁ ט לֵ אֹלהֵ י יַעֲ קֹב( מגדיר את משמעות החג כיום דין, בו דן הקדוש ברוך הוא את כל העולם.
תפילת ”ונתנה תוקף” הנאמרת בראש השנה בקהילות רבות, מתארת באופן מצמרר מה ”נקבע” ביום הדין:
כמה יעבורון וכמה יבראון / מי יחיה ומי ימות )כמה יעברו מן העולם )ימותו(, וכמה יוולדו(
מי בקיצו ומי לא בקיצו / מי במים ומי באש
מי בחרב ומי בחיה / מי ברעב ומי בצמא
מי ברעש ומי במגפה / מי בחניקה ומי בסקילה
מי ינוח ומי ינוע / מי יִשקט ומי יִטרף
מי יִשלו ומי יִתְייסר / מי ירום ומי ישפל / מי יעשיר ומי יעני
משמעות של ”כסה” באה לידי ביטוי בעיקר בכך שהתורה מכסה ולא מגלה לנו את מצוות היום ואת משמעות היום, שכן כאמור למדנו
זאת מפסוקים בספר תהילים. כל זאת בניגוד לחגים אחרים, בהם התורה כותבת את משמעות היום )אכילת מצה בפסח בעקבות אכילת
מצה ביציאתם ממצרים, ישיבת בסוכה כיוון שישבו בסוכות וכן הלאה(.
גם בהלכות אחרות של החג ישנו ”כיסוי” מסוים: המצווה העיקרית בראש השנה היא תקיעת שופר אשר גם היא איננה מוגדרת בתורה:
באיזה כלי תוקעים )חצוצרה או שופר(, ספק מהו ”קול תרועה” של השופר )האם שברים, או תרועה או שניהם יחדיו( ועוד.
משמעות נוספת ל”כיסוי” מ בוטאת באחד ההסברים המופיעים במאמר של הרב אליעזר מלמד ”עניינו ואופיו של ראש השנה”:
ראש השנה חל ביום שמבטא ירידה גדולה, שהלבנה אינה מאירה בו כמעט, אבל מתוכו מתבררת יכולת
ההתחדשות, והיא הסגולה הכמוסה שבישראל.
מהו המסר?
.1 מהותו של ראש השנה הוא הידיעה והיישום כי ירידה גדולה מסוגלת להביא בעקבותיה התחדשות עצומה. ידיעה זו נותנת כוחות ושאר
רוח להתחיל כל פעם מחדש, למרות הנפילות והנסיגות שהיו במשך השנה. זהו מסר חשוב מאוד, גם להורים בחינוך ילדיהם.
.2 במקביל לתביעה כלפי כל יחיד ויחיד ”לעשות עבודה פנימית”, לבצע חשבון נפש, והחלטה על שינויים ”בזרימת החיים השוטפת”, יש
לזכור שאין להחצין, אין לפרסם ואין לגלות ברבים את קלוננו. זהו מסר חשוב גם ביחסי הורים וילדים. כאשר ילדים לפעמים מכעיסים
יש להגיב ולהוכיח על התנהגות זו. אך אין “מצוות פרסום” כלפי מעשים אלו. אין חובה ”לגלות לכל השכונה” מי ביצע, כמה ולמה.
גם בתוך המשפחה, ניתן ”לסגור עניין” עם עושה המעשה, לדון וללבן עמו את המעשה, ללא שיתוף כל המשפחה. במקרה הצורך, יש
להוכיח ולתבוע שינויי התנהגות, אך הכול ב- כֵ סֶ ה. ללא רעש וצלצולים, עובדה אשר גם תגדיל את הסיכוי לתיקון ושיפור המעשים.
