האם חג השבועות חל באותו תאריך מאז ומעולם? האם במשך כל הדורות חגגו את חג “מתן תורה” ב-ו’ בסיוון כפי שנחוג בימינו?
תנו רבנן: בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו. (שבת דף פ”ו עמוד ב’)
בקטע תלמודי זה אנו מתוודעים למחלוקת ת נ א ים (חכמים מתקופת המשנה – מזמן חורבן בית שני במשך כמאתיים שנה) בדבר מועד חג
השבועות בו ניתנה התורה לעם ישראל? או במילים אחרות, מתי התרחש מעמד הר סיני שבו נאספו מיליוני בני העם היהודי לשמוע את
קולו של הבורא המקריא את עשרת העקרונות הבסיסיים ביותר במשפט העברי? דעה אחת סוברת שהמעמד אירע במועד שאנו חוגגים
כיום – ו’ בסיוון. רבי יוסי סובר שהמעמד אירע יום אחד מאוחר יותר. מהו שורש מחלוקתם? ממה נובע הבדל של יום אחד ביניהם?
על כך דנה הגמרא שם בקטע הבא (בתרגום חופשי):
יש הסכמה כללית בשני נושאים: א. בראש חודש (סיוון) הגיעו למדבר סיני, ב. התורה ניתנה לעם ישראל
בשבת. מחלוקתם מתי חל ראש חודש באותה שנה. רבי יוסי סובר – בְיום ראשון, וחכמים סוברים – ביום
שני. יומיים לאחר מכן ציוה אותם הבורא במצוות הגבלה (נאסר עליהם להתקרב להר סיני) ויום לאחר מכן ,
החלו לקיים מצוות “פרישה” (פרשו מנשותיהם, והתכוננו “ברצינות” לקראת המעמד הגדול).
היוצא מכך: לפי רבי יוסי מצוות פרישה החלה ביום רביעי, ולפי חכמים ביום חמישי. הגמרא מקשה על דעת רבי יוסי:
וקדשתם היום ומחר (שמות פרק י”ב פסוק י’) , קשיא לרבי יוסי!
לפי פסוק זה תוקפה של מצוות פרישה יומיים (היום ומחר). אם כן, לפי רבי יוסי תום התקופה של המצווה חל בשלהי יום חמישי, ומתן
תורה צריך להיות למחרת ביום שישי, אך זה נוגד את ההנחה השנייה לעיל המוסכמת על כולם, שהתורה ניתנה בשבת.
על קושיא זו עונה הגמרא שם תשובה מפתיעה ביותר:
אמר לך רבי יוסי: יום אחד הוסיף משה מדעתו.
כיצד ניתן “לחלוק” על בורא עולם? הייתכן לתכנן את הלוח זמנים הלאומי באופן שונה מזה שתוכנן ע”י הקדוש ברוך הוא?
תמיהה זו כמובן הייתה קשה אף לגמ רא, ומייד מ ובא מקור נוסף “המסביר” את דעת רבי יוסי:
שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האישה,
ושבר את הלוחות.
הגמרא מוסיפה ומ למדת אותנו, ש…אין זה המקרה היחיד. היו שלשה מצבים בהם “החליט” משה “החלטה עצמית” שלכאורה מנוגדת
ל”רצונו” של הבורא, ולמרבה הפלא, בכולם הסכים הקדוש ברוך הוא לדעתו: א. נידון שלנו. ב. משה החליט לפרוש מאשתו כל עוד היה
“בקשר ישיר” עם הקדוש ברוך הוא . ג. עם ירידתו מהר סיני בפעם הראשונה, כאשר ראה את “השתוללות” העם בחטא העגל – החליט
משה לזרוק את לוחות הברית על הארץ ושברם.
הגמ רא מוכיחה בכל אחד מהמקרים כיצד הסתבר למפרע, שהבורא אכן הסכים לדעתו של משה. מקוצר היריעה, נתמקד רק בנידון דידן.
מסבירה הגמרא: עצם העובדה שבפועל מעמד הר סיני לא חל ביום שישי, לחשבונו של רבי יוסי, אלא בשבת, היא היא ההוכחה לכך,
שאמנם הבורא הסכים לדעתו. נדמיין לעצמנו את המעמד: מיליוני בני אדם, שזה לא מכבר עברו חוויות “לא פשוטות” (עשרת המכות,
קריעת ים סוף, שהייה במדבר השומם במשך מספר חודשים), אותם אנשים עומדים ומצפים מתי יגיע המעמד הרם והנשגב. מתי כבר
נשמע את קולו של הבורא, אליו ייחלו כל אותה תקופה. ספרו את הימים (ספירת העומר) מזמן יציאת מצרים ועד עתה. כל יום מקרב אותם
לאותו מעמד. והנה, יומיים לפני כן, מנהיגם הנערץ מחליט על דעת עצמו… לדחות את המעמד ביום נוסף. מאז אותו רגע, וודאי ניתן
“לחתוך” את המתח: האם אכן משה צדק? האם יחול המעמד כעבור יומיים כפי פשט דברי הבורא, או שמא כעבור שלשה ימים כדבריו של
משה? שעה רדפה שעה, עד אשר עבר בוקרו של יום שישי והמעמד לא החל. ככל שהזמן חלף הבינו שאמנם דעתו של משה קבלה אישור
אלוקי, והמעמד נדחה לבוקרו של יום השבת. כיצד משה “הסתכן” ולקח על עצמו החלטה זו ? איך הפעיל “ראש גדול” כל כך?
ב ני ב ר ק ניסה לתת הסבר נאה: משה “הכיר” את “רגישותו” של הבורא. הוא “ידע” שאחרי החלטה שלו, נועזת ככל שתהיה, הקב”ה, בוודאי
לא “יעשה לו את זה”. בורא עולם לא יעמיד את מנהיג הדור במצב כה מביך, ובטעות כה רצינית בתזמון שגוי של מעמד הר סיני!!

מהו המסר?
קבלנו מטלה לביצוע ואין אפשרות זמינה לביצוע – אנו לומדים ממשה “להגדיל ראש”: לנסות, לברר, לבדוק, לתאם עמדות, כל זאת כדי
לא “להקטין ראש” ולומר: אי אפשר ולכן איני מבצע. בדר ך כלל אדם ה”מגדיל ראש” הוא גם יותר בריא נפשית. הוא יוזם, פועל, מנסה,
מחפש עניין ויצירתיות, ולא נותן לחיים “לעבור לצידו”. אין הביישן למד, ואין ה”פחדן” מתקדם ומתעלה. נשאף תמיד להשתדל, לשאוף,
לחלום ולא לפחד מהליכה שאינה בתלם. בהצלחה.