השבת הקרובה הינה אחת מן השבתות שיש להם ”שם עצמאי”, היא מכונָה שבת הגדול. כבר בכתבים קדומים מלפני כאלף שנה, השתמשו בכינוי הזה. מה בדיוק “גדול” בשבת? איזה ”אירוע מיוחד אנו מציינים ביום זה? ובנוסף, מדוע מכנים אותה ”שבת גדול” ולא שבת גדולה? על כך ישנן תשובות רבות, נציין את חלקן, וננסה ללמוד מהן, מספר תובנות חינוכיות.
מדובר בנס גדול אשר קרה לעם ישראל במצרים. הם נצטוו להכין את הכבש לכבוד קרבן הפסח, ארבעה ימים לפני הקרבתו. היה צורך לבדוק אם הכבש אכן מתאים וראוי להקרבה: אין בו מום, ”בגיל המתאים” ועוד. באותה שנה יציאת מצרים הייתה ביום רביעי בשבוע, ולכן ארבעה ימים לפני כן – “נפל” על שבת. הכבש אצל המצרים היה אחד מהאלילים שלו, וכמובן, התייחסו אליו “בכל הכבוד הראוי”. לפתע פתאום, כל העבדים שלהם, מיליוני אנשים, מחפשים כבשים, בודקים אותם, וכל זאת – כדי … לשחוט אותם. ניתן רק לדמיין את פרצופם של המצרים, הרואים לנגד עיניהם את האנשים אשר אך תמול שלשום שלטו בהם, עינו אותם, רדו בהם בפרך, ופתאום – הם לוקחים את האליל שלהם בהמוניהם, ולעיני כול, מבזים אותו לקראת ”היום הגדול” שיתרחש כעבור ארבעה ימים. כמובן, שבני ישראל לא יכלו ואולי גם לא רצו להסתיר זאת, והמצרים מביטים בהם ולא מאמינים למראה עיניהם. הם רוצים לצעוק, להכות, להילחם ולעצור את “התסריט” הבלתי נסבל מבחינתם, אך לא מסוגלים. משהו בלתי נשלט עוצר בעדם, והם כמו מאובנים, עומדים ומשתהים. אין ספק – זהו נס לא קטן.
חג הפסח כידוע, “עמוס” בהלכות ומנהגים שונים ומשונים, ולכן, נהוג בקהילות ישראל שהרב המקומי דורש בבית הכנסת בשבת שלפני כן, ”דרשת שבת הגדול”. באותה דרשה מעדכן הרב את קהילתו, ב”עדכונים החמים” של עולם ההלכה הקשורים לחג הקרב ובא, וכן מטבל בסיפורים ואגדות הפסח. לאור מנהג זה, כינו את השבת ”שבת הגדול ”, אם בגלל שה”גדול” דורש, או בגלל שהדרשה הופכת את השבת לארוכה ו”גדולה” יותר (מקצץ את שנת הצהרים…).
ישנם המתייחסים לביטוי שבסיום ההפטרה אותה נקרא בשבת (מלאכי ג’). נאמר שם: ”..הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא.. לפני בֹא יום ה’ הגדול והנורא..”. אולי מתוך צפייה דרוכה לביאת גואל המשיח אשר מצפים לו בכל יום שיבוא…
כבר תמהו רבים על הסמיכות של חג הפורים לפסח. אוזני המן וממתקי משלוח המנות אשר לא נגמרים… מעודדים בתים רבים לקיים “מבצע חיסול” לקראת חג הפסח. כיצד בכל אופן נפטרים מ”קילוגרמי הקמח” אשר נשארו בַּמְזָוֶוה? לצורך כך, יש האופים חלות גדולות במיוחד לחלק לעניים , ובכך מבערים מקרבנו גם שאריות הקמח, לקראת החג.
נער הנכנס לעול מצוות בעצם הופך להיות גדול. יוצא הוא מן התקופה בה חוסה תחת טליתו של אביו, כאשר כל חטא ועוון שלו נזקפים לחובתו של האבא, ומאותו רגע, הוא נושא באחריות עצמית וישירה. כך גם ביחס לעם כולו – הציוויים הראשונים אשר קבלנו באותה “שבת היסטורית” כעם שלם , הפך כל אחד מן העם להיות גדול.
הסבר מאוד מעניין מייחס את הַגְדולָה של השבת לעומת “שבת אחרת”. נכתב במקרא : ממחרת השבת יניפנו הכהן… (ויקרא, פרק כ”ג, פסוק י”א). הפסוק מיוחס למצוות קרבן העומר אשר מוקרב ביום השני של חג הפסח. המקרא מגדיר את הזמן בצורה מאוד מיוחדת : “ממחרת השבת”, כאשר חכמים מייחסים את השבת ההיא ליום ראשון של חג הפסח (יש להסביר מדוע המקרא מכנה את החג הראשון במונח ”שבת”, אך לא נאריך בכך). הצדוקים, כת אשר קמה בשלהי הבית השני, ולא התייחסה לתורה שבע”פ, פירשה את הפסוק הנ”ל כפשוטו. כלומר, יש להקריב את קרבן העומר ממחרת ”שבת רגילה” ראשונה בפסח. ומכיוון שממועד הקרבת קרבן העומר, מתחילים לספור חמישים יום של ספירת העומר עד לחג השבועות, יוצא, שלפי הצדוקים חג שבועות יחול כל פעם ביום אחר, תלוי בתאריך של השבת הראשונה של חג הפסח …
לאור סקירה היסטורית זו, החליטו חכמים להדגיש את השבת שלפני הפסח כשבת מיוחדת, וכינו אותה כ”שבת גדול” ביחס ל”שבת הקטן” שהמקרא מייחס לחג הראשון של פסח.
מהו המסר
מבט אל החיים – ניתן ”להסביר” כמעט כל תופעה באופן ”טבעי” והגיוני ללא הסתכלות יותר מעמיקה ו”רוחנית”. גם תופעה בלתי הגיונית ולגמרי לא סבירה, כמו שתיקת המצרים לנוכח לקיחת אלוהיהם תוך בזיונו לעיני כול, ניתן להסביר כדבר ”פשוט” אחרי כל הניסים והמכות שספגו המצרים. אך חכמים ביקשו מאיתנו, ”להגדיל ראש” ולהבחין שמשהו גדול מתרחש פה. דבר שיש לתת עליו את הדעת, להתפעל ממנו ולחוות אותו ב-רמ”ח אברים ובשס”ה גידים. לא לקבל כל דבר כמובן מאליו.
היחס הראוי אל האנשים הגדולים – לא תמיד אנחנו מעריכים מספיק אנשים גדולים. במיוחד בדור שלנו, אשר ”שבירת מוסכמות”, נחשב כדבר “ליבראלי ומתקדם”. דור ה-post – המעביר מסר כי הכול מאחורינו. אנחנו החכמים, אנחנו הנבונים, ואנחנו ”יודעים את כל התורה”. השבת הזאת נותנת לנו קצת פרופורציות. יש איש גדול בעיר, אשר למד שנים רבות, קלט והפנים מסרים חשובים, ולכן, כל אנשי העיר, מקצרים את שנת הצהרים בשבת, וטורחים ומגיעים לשמוע את מוצא פיו.
היחס אל החלש – גם בימים לחוצים כמו הימים שלפני חג הפסח, בהם כולם עסוקים בניקיונות הבית, בקניות גדולות, בהכנות לליל הסדר וכדו’, ראוי לתת את הדעת על האנשים בשולי החברה. יש לזכור שישנם אנשים אשר כמעט לא מנקים לפסח, כיוון ש…אין להם מה לנקות. כמעט לא מכינים סעודות, כיוון ש.. אין להם מצרכים לחג. במנהג של אפיית לחם גדול לעניים אנו בעצם “פותחים עיניים” גם לחלשים. בנוסף לכך, חכמים דאגו למצווה מיוחדת לקראת החג הנקראת ”קמחא דפסחא” – הדורשת מאיתנו לא לשכוח את האנשים הנ”ל, לתת לנצרכים מזון ו/או כסף , כדי שכולם יוכלו לחגוג את החג בשמחה ובנחת.
שבת גדול שלום
תגובות ל: rafi.zeberger@gmail.com
