מדוע אופטימיסטים רואים תמיד את חצי המלא של הכוס? האם הם מתעלמים מהחצי הריק? האם אופטימיסט הינו מציאותי או שמא
“עוצם עיניו” מראיית כל האמת לאמיתה? מה גורם לאדם להיות אופטימיסט? שאלות אלו ואחרות – הן נושא המאמר.
וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתּור אֶת אֶֶרץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלּו זֶה בַנֶגֶב וַעֲלִיתֶׁם אֶת הָהָר: ּוְראִיתֶׁם אֶת הָאֶָרץ מַה הִוא וְאֶת
הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הּוא הֲָרפֶה הַמְּעַט הּוא אִם ָרב: (במדבר פרק י”ג פסוק ים י”ז- י”ח)
לפני כניסת עם ישראל לארץ ישראל, לוקח משה שניים עשר אנשים חשובים, מנהיגי העם ומטיל עליהם משימה.
כותרתה: ריגול הארץ ועמידה על “אופייה”. “פקודת המבצע” טרום יציאה, כללה מספר בדיקות אותן עליהם לבצע: בדיקת הארץ ובדיקת
העם היושב בה. יש לבחון האם הארץ “מגדלת” גיבורים או חלשים, האם מרובת אוכלוסין היא אם לאו? האם תושבי הארץ בוטחים
בעצמם (אין גדרות סביב הערים) או שמא “פחדנים” הם (גרים בערי מבצר). וכן: האם ישנם משאבים טבעיים בארץ (מעיינות, מי תהום
וכדו’), ומה טיב גידולי השדה? המסר לכולם היה ברור וחד משמעי. נבחן מה קרה בפועל?
וַיַעֲלּו וַיָּתֻרּו אֶת הָאֶָרץ מִמִדְּבַר צִן עַד ְרחֹב לְּבֹא חֲמָת: … וְשָם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַׁלְּמַי יְלִידֵי הָעֲנָק … וַיָּבֹאּו עַד נַחַל אֶשְׁכֹל
וַיִּכְְּרתּו מִשָם זְּמֹוָרה וְאֶשְׁכֹול עֲנָבִים אֶחָד .. ּומִן הִָרמֹנִים ּומִן הַתְׁאֵנִים: (שם פסוק ים כ”א- כ”ג)
סובבו המרגלים את הארץ מדרום מערב, עלו לאורך הים עד לגבול צפון מערב, משם פנו מזרחה והקיפו את הארץ. הם ראו את ה”ענקים”
כמו גם את פירות הארץ העסיסיים וכל המרגלים בעצם הלכו באותם מקומות, ראו אותם מראות וחוו אותן חוויות. למרות זאת, כעבור
ארבעים ימי מסע, הייתה מחלוקת תהומית בין שני “דפוסי מחשבה” במחנה המרגלים. הפתיח של כולם היה זהה:
… בָאנּו אֶל הָאֶָרץ אֲשֶׁר שְׁלַחְּתָנּו וְגַם זָבַת חָלָב ּודְּבַש הִוא וְזֶה פְִריָּּה: (שם פסוק כ”ז)
אך מיד אחר כך, רוב המרגלים )עשרה( מתוך החבורה המשיכו והוסיפו ”מילת פרשנות” משלהם, ב”טון” מאוד פסימי:
אֶפֶס כִי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָאֶָרץ וְהֶעִָרים בְּצֻרֹות גְּדֹֹלת מְּאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק ָראִינּו שָם: עֲמָלֵק יֹושֵׁב בְּאֶֶרץ הַנֶגֶב וְהַחִתִּי
וְהַיְבּוסִי וְהָאֱמִֹרי יֹושֵׁב בָהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹּשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיְַרדֵן: (שם פסוקים כ”ח- כ”ט)
המילה התנכית “אפס” משמעה – אבל. אומרים עשרת המרגלים לכל העם הצמא לשמוע את דבריהם: אבל! למרות הפירות העסיסיים,
למרות ארץ זבת חלב ודבש – אין סיכוי!! ערים בצורות,ילידי ענק, בני עמלק )שנלחמו בהם בשנה האחרונה( כל אלו לא נותנים לנו סיכוי.
מייד לאחר דברים אלו, משסה אותם כלב בן יפונה, המרגל משבט יהודה, וצועק בקול גדול בפני כל העם:
עָֹלה נַעֲלֶה וְיַָּרשְׁנּו אֹתָּה כִי יָּכֹול נּוכַל לָּה: (שם פסוק ל’)
מחלוקת ענקית ביניהם. תהום גדולה מפרידה בין שני מחנות המרגלים. בין ה”א ב ל” של עשרת המרגלים הנובע מתוך חולשה ופסימיות
גדולה, לבין ה”ע לה נ ע ל ה” של יהושע וכלב הנובעת מתוך אופטימיות ואמונה גדולה. מנין ינק כל מחנה את השקפתו?
מהו המצע שעליו חונך וגדל כל אחד מהמחנות? ננסה לענות על כך לאור ש תי אמרות חכמים על פרשה זו:
.1 ... וַיֵּלְּכּו וַיָּבֹאּו [עשרת המרגלים] – אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מקיש הליכה לביאה, מה ביאה
בעצה רעה, אף הליכה בעצה רעה. (סוטה דף ל”ה עמוד א ‘)
.2 ..וַיַעֲלּו בַנֶגֶב וַיָּבֹא – אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר
להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. (שם דף ל”ד עמוד ב’)
האמרה הראשונה מלמדת אותנו, שעשרת המרגלים יצאו במחשבות רעות. כבר בעת יציאתם למשימה ניתן היה לחזות את התוצאות.
הם יצאו בעצה רעה, הם יצאו בפסימיות ובחשיבה שלילית. כל מטרת נסיעתם הייתה “להוכיח” את התיאוריה שבעצם הייתה כבר “תפורה”
מראש – אנשים פסימיים ושליליים. לעומתם, כלב בן יפונה, בן המחנה ה”אופטימי” חש אחריות. הוא הרגיש מחויבות גדולה ועמוקה
למשימה. הוא חשש מתוצאות שאינן הוגנות, שאינן מביעות את המצב לאשורו, תוצאות שאינן משקפות את המציאות ואת האמונה
הגדולה השזורה בהם. לכן, סטה כלב מהמסלול של עדת המרגלים, עלה לקברות אבותיו בחברון כדי ל”קבל כוחות”, ורק אז להמשיך
הלאה ולנסות לעמוד במשימה בכוון החיובי.

מהו המסר?
אופטימיות היא תכונה נפשית. ראיית הטוב והחיובי אינה התעלמות מהרע ומהשלילי, אלא אך ורק נתינת פוקוס לכוונים החיובים כדי
ל”זרום” איתם ובעזרתם. ]זוהי הגדרת אופטימיות, של בני אבישי, בהיותו בן אחת עשרה![. אופטימיסט מודע גם לחצי כוס הריקה, מנסה
להתמודד מולה, אך מקבל כוחות חיובים “לנוע” קדימה בסיוע מבטו על חצי הכוס המלאה.
נשאף כולנו ללמוד מ”מבט” זה, ולראות בכל מצב את הפנים היפות והמאירות ]ישנן כאלו גם במצבים קשים[, ובעזרת זאת, להמשיך
ו”לזרום” ולהתמודד גם עם האתגרים והמהמורות.