מעשה בשני אנשים שהיו אוהבים זה את זה אהבה נפלאה וכל אחד מהם היתה נפשו קשורה בנפש חברו, ומפני רוב המלחמות הוכרחו להיפרד איש
מעל אחיו וישבו בשתי מלכויות. ויהי היום ויבוא האחד בעיר חברו ויוגד למלך ההוא ויחשבהו למרגל, לפי שבא מעיר אויבו ויצו להרגו. וכשראה שכלתה
אליו הרעה מאת המלך, נפל לפני רגליו ויבך ויתחנן לו שיעשה עמו צדקה אחת, אמר לו המלך: “מה היא?” אמר לו: “אדוני המלך, סוחר גדול הייתי ורוב
סחורתי נתתי לאנשים באמונה ולא כתבתי עליהם שטר ואשתי ובני אינם יודעים מהם, ואם אמות ולא אודיעם ולא אכתוב שטרות על הלוקחים, יישארו
בני עניים מרודים, ועתה אלכה נא ואעשה זאת ואשובה”. אמר לו המלך: “ומי יאמין לך שתשוב?” אמר לו: “אדוני המלך, הנה חברי זה שהוא יושב בעירך
יערבני”. אמר המלך לחברו: “האתה תערבנו שאם לא יבוא לזמן שאקבע לו תמות אתה”? אמר לו: “כן אדוני המלך, אנכי אערבנו, נפשי תחת נפשו .”
אמר המלך: “בחיי אני אראה היהיה הדבר הגדול הזה”. מיד נתן לו זמן ללכת ולשוב חודש ימים. וביום האחרון מהחודש, והמלך היה מיחל כל היום אם
יבוא האיש. ויהי השמש לבוא ועדיין האיש לא בא, ויצו המלך להביא את חברו מבית הסוהר להתיז את ראשו. מיד הוציאוהו ברחוב העיר וישימו החרב
על צווארו והנה קול שאון בעיר לאמור: “הנה בא האיש”. ויבוא האיש וירא את חברו מוכן ליהרג ויקימהו מהארץ ויקח החרב לשומה על צוארו, וגם חברו
עשה כן. ויהיו שניהם אוחזים בחרב, זה אומר: “אני אמות” וזה אומר: “אני אמות תחתיך”. וכראות המלך כי הפליא לעשות באחרונה מן הראשונה, תמה
מאוד הוא ושריו, ויצו המלך ויסירו החרב מעל שניהם, וימחול להם ויעשרם עושר גדול. ויאמר להם: “בבקשה מכם, אחרי היות חוזק אהבה כזה ביניכם,
עשו אותי חבר שלישי לכם”. ויהיו חברים למלך מן היום ההוא והלאה, ולכן אמרו רבותינו ז”ל “וקנה לך חבר.” (מתוך ספר ”מאיש לרעהו” של הרב יצחק שקופ)
הסיפור תיאר אהבה אמיתית בין חברים, במאמר זה נכיר ” ידידות ו אהבה” גם מצד הקדוש ברוך הוא, עליה נקרא בשמחת תורה, בפרשת וזאת הברכה:
לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה’ יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹּפֵף עָלָיו כָל הַּיֹום ּובֵין כְתֵפָיו שָׁכֵן: (דברים פרק ל”ג פסוק י “ב)
במסגרת ברכותיו של משה את שבטי ישראל לפני מותו, מתאר הפסוק לעיל, את ברכת משה לשבט בנימין. כזכור, בנימין הוא צעיר האחים, בן הזקונים
של יעקב ורחל אמנו, אשר נפטרה בעת לדתה אותו. בנימין זכה לכינוי ייחודי – יְדִידו אהובו של הבורא, לא פחות ולא יותר!
”ידידות” זו הביאה את הקדוש ברוך להשרות שכינתו בבית המקדש בחלקו של בנימין, כמתואר בהמשך הפסוק: יִשְׁ כֹּן לָ בֶ טַ ח עָ לָ יו חֹּפֵ ף עָ לָ יו כָ ל הַ ּיֹום ּובֵ ין
כְׁ תֵ פָ יו שָ כֵ ן. אין ספק שכל אחד היה שמח לקבל יחס כזה של אהבה וכבוד גדול כל כך.
במה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו? מה היו מעשיו אשר הביאו אותו למעמד זה?
נלמד חלק מן ההסברים המובאים במדרשים על הפסוק:
1. משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר: אצלי הוא שורה! קטן שבכולם אמר: אפשר שמניח אבא
אחיי הגדולים ושורה עמי? הלך ועמד ופניו כבושות, ונפשו עגומה. ראה אותו אביו, שעמד ופניו כבושות ונפשו
עגומה עליו – עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם, ולינתי אצלו! כך אמר הקב”ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של
בנימן, וקרבנות מכל השבטים (ספרי).
בקטע זה אנו לומדים לשים לב למצוקות של הסובבים אותנו. כאשר האחים הגדולים, בעלי מעמד ומשמעות, מסתובבים בשטח, ומבקשים שהמלך
יסור לביתם, וישהה אצלם – מי היה שם לב לאח קטן אחד, העומד בצד. אח קטן זה בטוח שאין לו סיכוי ל”ביקור מלכותי” בביתו, עובדה הגורמת
לבכי חרישי ועצב אשר נסוך על פניו. צער של ילד קטן זה לא נעלם מ”עיני” הבורא – “שם פעמיו” אליו ואף הכריז ואמר: הילד הקטן יזכה בנתח
הגדול. את האוכל ]קרבנות[ אקבל מכם, אך את שנתי ]שכינתי[ אקבע בנחלתו של הבן הקטן.
2. בנימין היה אחד מארבעה שלא חטאו מעולם (וכן עמרם אבי משה, ישי אבי דוד, וכלאב בן דוד). ארבעה אלו לא היו אמורים למות, אך
מתו ”בעטיו של נחש” (בבא בתרא י”ז.) – בגלל גזירת המוות שירדה לעולם בעקבות חטא הנחש בגן עדן.
3. כל השבטים נולדו בחוץ לארץ ובנימן, היחיד אשר נולד בארץ ישראל..
“סגולה” מיוחדת אשר זיכתה אותו בהשראת השכינה בחלקו.
4. משל למלך שהיו לו בנים הרבה. משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו. קטן שבכולם היה אביו אוהבו: אוכל
עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס – כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו
אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ונכנס. אמר הקב”ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו – שם אני משרה שכינתי! לכך
נאמר: ּובֵין כְתֵפָיו שָׁכֵן
האהבה והקשר המיוחד בין יעקב לצעיר בניו בנימין, אשר לימים הובילו לתמיכתו של בנימין באבא הזקן ביציאתו ובכניסתו מביתו )”נשען אליו
ויוצא, נשען עליו ונכנס”(, הם אלו, אשר הביאו גם את הקדוש ברוך הוא לאהוב את בנימין ולהשרות שכינתו בנחלתו.
מהו המסר?
אין כמו שמחת תורה, יום המתאים להגדרת ”שאיפות גדולות”. יום בו אנו מסיימים את התורה, ומייד מתחילים אותה מחדש.
יום ”קלאסי” להגדרת יעדים, כמו ”לימוד יומי קבוע”, התחזקות והתמקדות בנושא אחד, עליו מחליטים ”להתלבש חזק”.
הנושא הממוקד יכול להיות למשל, את אשר הכרנו היום – ח שיבה על ”הילדים הקטנים שאף אחד לא שם עליהם”, או ”אנשים שקופים” שאינם זוכים
לתשומת לב של הסובבים אותם. לפתוח עיניים, לשים לב לאותם ילדים או אנשים ולהתייחס אליהם. להבין את צרכ יהם, ולנסות לסייע להם, מתוך
כבוד ומאור פנים.
בהצלחה רבה לכולנו.
