.
.
.
הרב גדעון ויצמן
ראש כולל לשעבר בקנזס סיטי,
כיום ראש המחלקה לדוברי אנגלית במכון פועה
כיום ראש המחלקה לדוברי אנגלית במכון פועה
.
.
תפילות אבות תקנום
הגמרא אומרת שהאבות תקנו את שלשת התפילות כפי שעולה מפסוק בפרשה שלנו.
“אמר רבי יוסי ברבי חנינא: תפילות אבות תקנום. ריב”ל אמר: תפילות כנגד תמידים תקנום.
תניא כותיבה דר’ יוסי בר’ חנינא: אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: ‘וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה’ ‘. ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: ‘ויעמד פנחס ויפלל… ותעצר המגפה’. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: ‘ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב’ ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: ‘תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה’ ישפוך שיחו’. יעקב תקן תפילת ערבית, שנאמר: ‘ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש’ ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: ‘ואל תשא בעדם רנה ותפלה אל תפגע בי’ ” (ברכות כ”ו, ב’).בכל סידור רגיל סדר התפילות הוא שחרית, מנחה ואז ערבית. אם התפילות הן במקום הקרבנות יש הגיון בסדר זה. עבודה המקדש התחילה בתמיד של שחר והסתיימה בתמיד של בין הערביים. אז שחרית היא התפילה הראשונה ואחר כך מנחה. בסוף היום שרפו את מה שנשאר וערבית היא במקום שריפה זאת.אבל אם התפילות לא קשורות לקרבנות אז הסדר היה צריך להיות שערבית פותחת את היום כמו בכל דבר אחר בהלכה שהלילה בא לפני היום. למה שחרית היא התפילה הראשונה של היום?
אולי אפשר להסביר סדר זה על פי הפסוקים המלמדים על התפילות השונות. אברהם עמד, יצחק שח ויעקב פגע. אברהם יזם את המפגש עם הקב”ה, הוא השכים ועמד במקום התפילה, לעומתו יעקב פגע במקום, הוא עבר את מקום תפילת אבותיו ללא ידיעה וה’ פנה אליו ו”פגע” בו. יצחק שח בשדה ושיחה היא דיבור של שנים שבה כל אחד נוטל חלק, הדו שיח עם הקדוש ברוך הוא מראה על שיתוף בין אדם ובין הא-ל.
הגמרא כאן מלמדת אותנו שיעור חשוב על סוגים שונים של תפילה וקשר עם ה’. יש מצבים שבו אנחנו פונים אל ה’ ויש מצבים שבו הוא פונה אלינו, ויש מצב שבו יש חיבור בינינו ובין ה’ הדומה לדו שיח.אברהם תיקן תפילת שחרית והתפילה הראשונה אמורה להיות כזאת שאנחנו מחפשים את הקב”ה בעולם שלנו ומתאמצים למצוא אותו גם כשהוא נעלם. אחרי מאמץ זה מגיעים לחיבור מושלם עם ה’ והוא נמצא עמוק בתודעה שלנו ואנחנו קרובים אליו. אם אדם אינו פונה לה’ אז הוא ית’ פונה אליו, ולכן הסדר הוא אברהם שתיקן את שחרית, יצחק שתיקן את מנחה ובסוף יעקב שתיקן ערבית.
אבל המציאות היא שאדם חי את חייו ואינו מחפש את ה’, הוא מסתדר לבד כביכול ומשוכנע שאין לו צורך בשום קשר עם ה’. אבל אז ה’ פונה אליו, יש לו צרה או מחלה והוא מגלה את הקב”ה, חסר לו משהו בחייו פתאום והוא מרגיש צורך למלאות את החלל ברוח ובתוכן. ה’ יוזם את המפגש ורק אחר כך האדם פונה אל ה’. ולכן ערבית היא התפילה הראשונה של היום, הפניה מתחילה מה’ ורק אחר כך מגיעים לשחרית, שאדם מחפש את ה’ וסוף היום הוא הדו שיח.תפילה היא לא חד ממדית ולא תמיד נשארת אותו הדבר, אלא התפילה היא דינמית ומשתנה לפי הזמן ולפי המצב של האדם, יש תפילות יותר אקטיביות, יש יותר פסיביות ויש כאלה שאדם מרגיש שיש חיבור מושלם עם ה’. גם כשהתפילה היא לא בשיא, אדם יותר להתעודד ולהאמין שתמיד יש שינויים במצב התפילה, על האדם לשאוף להתקדם בתפילות שלו, לעבור את מעגל יום התפילה, תפילות של האבות – עמד, שח ופגע.
“אמר רבי יוסי ברבי חנינא: תפילות אבות תקנום. ריב”ל אמר: תפילות כנגד תמידים תקנום.
תניא כותיבה דר’ יוסי בר’ חנינא: אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: ‘וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה’ ‘. ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: ‘ויעמד פנחס ויפלל… ותעצר המגפה’. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: ‘ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב’ ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: ‘תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה’ ישפוך שיחו’. יעקב תקן תפילת ערבית, שנאמר: ‘ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש’ ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: ‘ואל תשא בעדם רנה ותפלה אל תפגע בי’ ” (ברכות כ”ו, ב’).בכל סידור רגיל סדר התפילות הוא שחרית, מנחה ואז ערבית. אם התפילות הן במקום הקרבנות יש הגיון בסדר זה. עבודה המקדש התחילה בתמיד של שחר והסתיימה בתמיד של בין הערביים. אז שחרית היא התפילה הראשונה ואחר כך מנחה. בסוף היום שרפו את מה שנשאר וערבית היא במקום שריפה זאת.אבל אם התפילות לא קשורות לקרבנות אז הסדר היה צריך להיות שערבית פותחת את היום כמו בכל דבר אחר בהלכה שהלילה בא לפני היום. למה שחרית היא התפילה הראשונה של היום?
אולי אפשר להסביר סדר זה על פי הפסוקים המלמדים על התפילות השונות. אברהם עמד, יצחק שח ויעקב פגע. אברהם יזם את המפגש עם הקב”ה, הוא השכים ועמד במקום התפילה, לעומתו יעקב פגע במקום, הוא עבר את מקום תפילת אבותיו ללא ידיעה וה’ פנה אליו ו”פגע” בו. יצחק שח בשדה ושיחה היא דיבור של שנים שבה כל אחד נוטל חלק, הדו שיח עם הקדוש ברוך הוא מראה על שיתוף בין אדם ובין הא-ל.
הגמרא כאן מלמדת אותנו שיעור חשוב על סוגים שונים של תפילה וקשר עם ה’. יש מצבים שבו אנחנו פונים אל ה’ ויש מצבים שבו הוא פונה אלינו, ויש מצב שבו יש חיבור בינינו ובין ה’ הדומה לדו שיח.אברהם תיקן תפילת שחרית והתפילה הראשונה אמורה להיות כזאת שאנחנו מחפשים את הקב”ה בעולם שלנו ומתאמצים למצוא אותו גם כשהוא נעלם. אחרי מאמץ זה מגיעים לחיבור מושלם עם ה’ והוא נמצא עמוק בתודעה שלנו ואנחנו קרובים אליו. אם אדם אינו פונה לה’ אז הוא ית’ פונה אליו, ולכן הסדר הוא אברהם שתיקן את שחרית, יצחק שתיקן את מנחה ובסוף יעקב שתיקן ערבית.
אבל המציאות היא שאדם חי את חייו ואינו מחפש את ה’, הוא מסתדר לבד כביכול ומשוכנע שאין לו צורך בשום קשר עם ה’. אבל אז ה’ פונה אליו, יש לו צרה או מחלה והוא מגלה את הקב”ה, חסר לו משהו בחייו פתאום והוא מרגיש צורך למלאות את החלל ברוח ובתוכן. ה’ יוזם את המפגש ורק אחר כך האדם פונה אל ה’. ולכן ערבית היא התפילה הראשונה של היום, הפניה מתחילה מה’ ורק אחר כך מגיעים לשחרית, שאדם מחפש את ה’ וסוף היום הוא הדו שיח.תפילה היא לא חד ממדית ולא תמיד נשארת אותו הדבר, אלא התפילה היא דינמית ומשתנה לפי הזמן ולפי המצב של האדם, יש תפילות יותר אקטיביות, יש יותר פסיביות ויש כאלה שאדם מרגיש שיש חיבור מושלם עם ה’. גם כשהתפילה היא לא בשיא, אדם יותר להתעודד ולהאמין שתמיד יש שינויים במצב התפילה, על האדם לשאוף להתקדם בתפילות שלו, לעבור את מעגל יום התפילה, תפילות של האבות – עמד, שח ופגע.
