אמיתי בן נון
שליח לשעבר בקייפטאון (תשנ“ט)
ר”מ בישיבה התיכונית ‘דרכי נועם’ פתח תקווה
להעלות נר תמיד
הפרשה פותחת בפסוק “ואתה תצווה את בנ”י ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד” אומר על פסוק זה המדרש: (שמות רבה, פרשת תצוה, פרשה לו, סימן א)
ואתה תצוה הדא הוא דכתיב (ירמיה י“א) זית רענן יפה פרי תואר קרא ה’ … מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית? אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד. כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים שנאמר (דברים ז) ”ולא תתחתן בם“. דבר אחר: כל המשקים אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון אבל השמן אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן כך אבותינו בשעה שהיו עושים רצונו של מקום נצבים למעלה מן העובדי כוכבים
התורה מצווה לקחת שמן זית זך. המדרש מוצא שתי סגולות מיוחדות המאפיינות את השמן:
אין השמן מתערב במשקים כלל אלא עומד ונשאר כולו במרוכז.
השמן תופס את מקומו למעלה בתערובת, ושאר המשקים מתחתיו. גם אם נערבב שוב ושוב, השמן יצוף למעלה.
הדימוי לעם ישראל ברור. עליו לשמור על ייחדו ולא להתערב בגויים. על ידי שמירת זהותו הערכית והמוסרית ומתוך נאמנותו לערכי הנצח שבתורת ישאל ומצוותיה, לא תהיה כל דרך לערבבו בין העמים. הרעיון שבדימוי זה לשמן, מוצא את ביטויו בדברי הגמרא והמדרש במקום אחר (מגילה טז., שמות רבה יג) לפיהם הושווה עם ישראל לכוכבי השמים מחד ולחול הים מאידך. הכיצד? כאשר הוא שומר על דרכו מכל משמר, הרי הוא ככוכבי השמים, נישא ומרומם. וכאשר הוא אינו בחזקת שמן, הריהו ככל משקה העלול למצוא עצמו שקוע בתחתית ומשול כחול הים.
במהלך שנות הגלות התמודדו היהודים עם שאלת זהותם אל מול הגויים. היו שחשבו כי אם יאמצו היהודים מנהגי הגויים אפילו רק כלפי חוץ או אז יחסם של האומות לעם ישראל ישתנה. אך ההיסטוריה מלמדת שאף כאשר קשרו קשרי נישואין בכדי להיטמע בגויים ולהתנער מיהדותם, לא זו בלבד שלא הביא הדבר לידי תיקון, אלא שאש השנאה הלכה ובערה ותמיד דאגו להזכיר להם את מוצאם היהודי. בהקשר זה מבאר הנצי”ב מוולוזי’ין בפירושו העמק דבר את הפסוק: “הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב” (במדבר כג,ט) כך: כאשר עם ישראל הוא לבדד, הוא שומר על זהותו. כאשר הוא הולך בדרך האבות והמסורת שקבלנו מהר סיני ושומר על הייחודיות שלו אזי מתקיים בו “ישכון”. אולם כאשר עמ”י מנסה לחקות את דרכי הגויים, ללמוד מהתנהגותם, ומנסה להתערות בהם אזי מתקיים בו “לא יתחשב”. דבריו אלו של הנצי”ב, מהווים קריאה לעם ישראל לשמר את ייחודיותו ואת אורח חייו המיוחד שכן האפשרות האחרת מובילה לאבדון.
עוד מלמדנו הפסוק הראשון בפרשה כי עלינו להעלות נר תמיד ע”י השמן המזוכך. השלהבת הניזונה מהשמן הזך רומזת לתורה האמורה להאיר את העולם בערכיה ובמוסר האלוקי שבה. כפי שאומר הפסוק “כי נר מצווה ותורה אור”(משלי ו, כג). עלינו לזכור כי בעזרת נאמנותנו לתורה אנו מאירים לעצמנו ולעולם את דרך הישר והטוב על פי הדרכת הבורא. אך הפסוק דורש מאיתנו יותר מכך, “להעלות נר תמיד” אין די בהדלקה עצמה גם אם תגרום להעלות אש גדולה. עלינו לדאוג שהיא לא תדעך ותכבה אלא תהא דולקת תמיד. לצורך כך עלינו לספק למנורה הטהורה שמן זית זך, מובחר מן המובחר, ולדאוג כל הזמן להעלות את הנר- את נשמותינו, למדרגות רוחניות גבוהות יותר, תמיד, בכדי שהאור של התורה יאיר בכל מקום שנהיה ויתן משמעות פנימית יותר לזהותנו ולאורח חיינו.
