התורה מספרת לנו על בריאת אדם הראשון וכך נאמר:
“וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם…הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ”.
“וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ. זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם”. (א’, כ”ו-כ”ז)
הפסוק הראשון מדבר על הכוונה והתכנון, והפסוק השני מדבר על הביצוע. ידוע שלאורך כל התורה כשנאמר ‘אלוקים’ הכוונה ללשון יחיד אז מה פירוש הכתוב “נעשה” בלשון רבים? הקב”ה מתייעץ עם המלאכים ואומר להם נעשה אדם, מה דעתכם בואו נעשה ביחד, אעפ”י שכתוב אחר כך ויברא אלוקים את האדם בלשון יחיד, עדיין קשה. האם הקב”ה שברא את כל הבריאה לבדו מהיום הראשון ועד היום השישי צריך התייעצות עם המלאכים כדי לברוא את האדם? האם היה שווה לקחת סיכון שאנשים יחשבו שיש שני רשויות בעולם?

אלא חז”ל אומרים שהקב”ה רצה ללמד אותנו עד כמה חשובה מידת הענווה, (וכך מביא רש”י בפס’ כו’: “נַעֲשֶׂה אָדָם” – ענותנותו של הקב”ה למדנו מכאן”), הוא סמך על תבונת האדם שנבין מכל התורה שאלוקים זה לשון יחיד, והעיקר ללמד אותנו בני האדם את מידת הענווה.

עניין השיתוף קשור בחיינו ביחסי עובד מעביד, במשפחה, בשליחות וכו’. אם המעביד ישדר מסר או יאמר לעובדים שלו שהוא השליט והוא הקובע, וכל מה שאני אומר זה קדוש, זה לא ראוי! אפילו שבסופו של דבר המנהל הוא זה שמקבל את ההחלטה. התורה מלמדת אותו שאפילו הקב”ה אמר בכבודו ובעצמו “נעשה אדם”.
למה הקב”ה נמלך דווקא במלאכים? רש”י מסביר: “נַעֲשֶׂה אָדָם” – … לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהן”. כיוון שהמלאכים דומים לבני האדם הם עלולים לחוש קנאה שיש כאן מתחרה מולם, לכן אומר להם הקב”ה בואו כולנו יחד.
הדבר ידוע בפסיכולוגיה של ילדים כאשר במשפחה יש ילד ונולד להם תינוק, הילד הגדול עלול להרגיש קנאה שמישהו שנכנס לעולם שלו וכרגע תופס את כל תשומת הלב. הילד הגדול מרגיש שלקחו לו את ההורים והם מתייחסים יותר לתינוק מאשר אליו. יש כלל גדול שצריך לשתף את הילד הגדול בטיפול הילד הקטן. האמא/אבא יכולים לומר לילד הגדול “בא תביא את המוצץ ותתן לו” או למשל “בא יחד נכין אוכל לתינוק”.  ככה הילד הגדול ירגיש שותף ושעובדים יחד, וממילא לא ירגיש קנאה ויהיה לו יותר קל להתמודד עם הקושי. כך בעבודת צוות בשליחות ובכל תחום. העובדים/השליחים ירגישו יותר נח וקל לעבוד עם מעביד/שליח שמשתף אותם נותן להם את המחמאות שלהם ומרומם אותם ולא שהוא מעליהם, כשהאדם מרגיש שמכבדים את דעתו הוא מוכן יותר להשקיע מעצמו ולהתמסר. ואת היסוד הזה רואים כאן בפרשה. “נעשה אדם”.

הרמח”ל, בספריו מסילת ישרים ודרך ה’, מסביר שהאדם נברא עם יכולת בחירה, כמו שכתוב “בְּצֶלֶם אֱ-לֹקים בָּרָא אֹתוֹ”. האדם לא דומה חיצונית לאלוקים! הוא אינו סבא זקן שמסתכל עלינו מהעננים, ואינו גוף ואינו דמות הגוף. אם כן מה הכוונה: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ?
האדם דומה לאלוקים ביכולת הבחירה שניתנה לו. כשם שהבורא מחליט לעצמו מה לעשות, כך האדם – ניתנה לו האפשרות לבחירה עצמית. הוא לא מתוכנת כמו רובוט או מלאך. מלאך הוא שליח ועל כן אין לו בחירה. האדם נברא נשמה בתוך גוף. האדם יכול לחנך את עצמו ולשפר את אישיותו. ומצד שני הוא יכול להרוס את עצמו ואת העולם. בניגוד לבעלי החיים שאין להם הבנה אלא רק לגבי הקיום הפיזי שלהם, האדם יכול לבנות או להרוס את העולם וכאשר הוא מבין שהוא נברא בצלם א-לוקים, ומשקיע לבנות את אישיותו ויודע להתייעץ ולשתף את האחרים ולכבדם, כך יכול להגיע לחיים טובים ומאושרים.

דרך ארץ קדמה לתורה, ומשה רבינו זכה לתורתו גם בזכות הענווה המיוחדת שלו. אומרת הגמרא שמי שזוכה להבנת התורה הוא האדם ששם עצמו כמדבר, כאדם פשוט עם ענווה.

שנזכה להתחיל את השנה החדשה ואת התורה הקדושה מתוך ענווה ונזכה לראות בביאת משיח צדקנו ובניין המקדש בשנת תשע”ט הבאה עלינו לטובה.

הערות: ranchuq@gmail.com