%d7%99%d7%97%d7%99%d7%90%d7%9c-%d7%95%d7%a1%d7%a8%d7%9e%d7%9f

הרב יחיאל וסרמן
חבר ההנהלה הציונית וראש המערך לשירותים רוחניים בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית

 

וייקחו לי תרומה

פרשת תרומה, העוסקת בתיאור בנית המשכן וכליו, מפגישה אותנו עם אחת התכונות היפות של העם היהודי, ההתנדבות והנתינה. לצורך בנית המשכן, נדרש ממון רב ולשם כך הקב”ה מצוה את משה: “דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש, אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי”. ההענות לבקשה זו היתה גבוהה מאוד. היתה התגייסות מלאה של העם לממון מלאכת המשכן. והוא תרם לכך ברצון ואת מיטב כספו, הרבה מעבר למה שנדרש לכך, עד כי בשלב מסוים עושי המלאכה, נאלצו לבקש ממשה להפסיק לקבל תרומות, כעדות הפסוק “ויאמרו אל משה מרבים העם מלהביא מדי העבודה למלאכה”.

פרשני התורה, דייקו בכל פרט ופרט שבפסוק. מהמלה ויקחו,המופיעה ברבים, אנו לומדים  כי ההתנדבות והתרומה, הוא לא ענין ליחיד בלבד, אלא לציבור כולו ורק כך יכולים להשיג את המטרה.כל יחיד ויחיד נותן את חלקו לקופת הציבור, בכדי להיות שותף במעשה הקולקטיבי, והציבור הוא המבצע והמוציא לפועל את הרעיון.

מהדגשת המלה  לי, ויקחו לי, מעיר הפרשן הקלאסי, רש”י, ’לשמי‘ – הכוונה היא, המטרה היא לבנות משכן לשמו של הקב”ה, והפעולה הטכנית של הנתינה צריכה להיות מלווה בכוונה טהורה, ללא נטיות צדדיות  ופניות אישיות.

מפשוטו של פסוק נלמד, כי לשם נתינת הכסף דרושה נדבת לב, “מאת כל איש, אשר ידבנו לבו” דבר המבטא את טוב לבו של התורם והתעוררות הלב לעשות דבר, שאינו בגדר חובה. הנתינה, נובעת מהכרה בערכו ובחשיבותו של המשכן ומתוך רצון לסייע בהקמתו.

אנו נפגשים בתכונת הנתינה של העם היהודי פעם נוספת, זמן קצר לאחר מכן. אולם, להפתעתנו, גם במעשה שלילי בחטא העגל, כפי שנקרא בהמשך. “ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב ויביאו אל אהרן” בעקבות כך קבעו חכמינו את האמרה: “אין אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זו. נתבעין לעגל ונותנין נתבעין למשכן נותנין” במילים אחרות, הנתינה היא תכונה פנימית, אופיינית של העם היהודי. והיא באה לידי ביטוי בכל התחומים והיא מעבר לנושא ולזמן.

מסמיכות הפרשיות של הנתינה למשכן ולעגל, נמצאנו למדים, כי בעם ישראל יש את הרצון והנכונות לנתינה. כאשר העם  נדרש לתרום לדבר כל שהוא, מתגלה בו הצד היפה הנכון לסייע ולתרום, אך שומה עלינו לדאוג, כי הנתינה תהיה  מנותבת לעשייה חיובית בלבד. הנתינה שהיא חסד וסיוע, לפרט, לנזקק, לנצרך ולחלש. במישור אחר הנתינה לציבור לפרוייקט לאומי, מבוססת על היסוד של הערבות ההדדית של העם היהודי “כל ישראל ערבים זה לזה”. אך יסוד חשוב יותר הוא החינוך לנתינה, הקניית הערך לדור הצעיר, במסגרות החינוך השונות וכמובן החינוך בבית, לתת לפרט ולציבור ולדברים חיוביים בלבד.

התכונה היסודית של הנתינה קיימת בעם היהודי, אך עלינו לחזור ולשנן זאת, ויותר חשוב לעודד את העם לכך, שכן זה ממחיש את  הרגשת השותפות של כלל העם היהודי. הצרכים כיום רבים, והדוגמאות מגוונות. הדאגה לנוער במצוקה הנתון בסיכון, סיוע לנזקקים הנמצאים מתחת לקו העוני, נתינה לפרוייקט חברתי-לאומי, אינו ענין ליחיד הוא שייך לכלל החברה וכל יחיד צריך לתרום את חלקו כפי יכולתו.