ההנהגה הנסית, הבחירה החופשית וההתנהגות האנושית
ד”ר נתן קליין
ידיד תורה מציון מאז הקמתה
יועץ אסטרטגי כלכלי
לחצו כאן לגרסת PDF
לתרגום בספרדית ופורטוגזית
משה פונה ליתרו בבקשה: “וַיֹּאמֶר אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם”. (במדבר י’, ל”א). יתרו, מתבקש להישאר עם בני ישראל, כדי לתרום מניסיונו הרב בחיי המדבריות, ולעזור לעם ישראל, בניווט, בדיונות סיני הצחיחות.
דא עקא, שני פסוקים בהמשך נאמר: “…וַאֲרוֹן בְּרִית-ה’ נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. וַעֲנַן ה’ עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן-הַמַּחֲנֶה”. לאמור, הדרכתם של בני ישראל ניסית ומקום חנייתם ומשכו נקבעים ע”י הקב”ה.
מדוע אם כן זקוקים בני ישראל לעזרה באמצעות יכולת הניווט של יתרו?
משה רבינו מלמד כאן לימוד גדול. למרות שהנהגתם של ישראל עליונה וניסית , יש מקום ואף חובה למעשה האנושי. משה, עבד ה’ הבין את חובת הגשמתו התמימה והמושלמת של הציווי הא-לוקי מחד גיסא, ואת הכרחיות המעשה האנושי והבחירה החופשית מאידך גיסא.
בתוך תוכה של תקופה, שבה ניסים מסובבים ומסוככים על האומה, יוצק משה את תבניות התנהגותו הנורמלית של העם לשבטיו, לצבאותיו. לכן, ראוי היה, למצוא מורה דרך מומחה שילמד את העם את רזי המדבר.מתחילת ספר במדבר החל תהליך בו העם נחלק למחנות וצבאות, ודגלים מייצגים את השבטים. תבניות שלטוניות ראשוניות ובסיסיות מיושמות בקרב בני ישראל, שזה לא מכבר חיו כעבדים, משרתי האימפריה המצרית הגדולה.
אי הבנה, וחוסר ההפנמה, של הכרה עמוקה, בנסי ה’ מצד אחד, והחובה של פיתוח אחריות אנושית והתנהלות טבעית מהצד האחר, הובילו למספר תוצאות קשות בספר במדבר.
לדוגמא, מענות העם על הדגה, הקישואים, האבטיחים, החציר, הבצלים והשומים, שאכלו במצרים ב”חינם”. חוסר הכרת הטוב שביציאה לחירות, בקבלת המן והמים מחלמיש צור, פוגעות קשה במשה. תחושתו הינה שלא הצליח להנחיל לעם את ההכרה בניסי ה’. תחושה זו מובילה לאמירה שמאוד לא אופיינית למנהיג הסבלן: “לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל-אֶרְאֶה בְּרָעָתִי”. (שם, י”א, י”ד-ט”ו).מהצד השני, בשעה שהקב”ה מצרף אליו שבעים זקנים כדי לייצר היררכיה מודולרית, פירמידה שלטונית, נוצרת שוב אי הבנה: “וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם”. (במדבר י”א, כ”ז-כ”ט) לאמור, אפילו עוזריו הקרובים ביותר של משה לא חשים בצורך הטבעי ליצירת מערכת אנושית בעלת רוח נכונה להנהגת העם, לצד משה, בהמשך להכרה בצורך של מנוי שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. תגובתו של משה לפנייה החמורה של יהושע הינה: “וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם ה’ נְבִיאִים כִּי-יִתֵּן ה’ אֶת-רוּחוֹ עֲלֵיהֶם”. (במדבר י”א, כ”ט).
משה האיש הבין, בשעה שראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים מאוחרים יותר, שבתוך תקופה של הנהגה נסית, עליו להקים מערכות שלטוניות חינוכיות, מערכות שיפוט ומבנים צבאיים. משה הבין שמחובתו לצקת תבניות ארציות מוצקות, בו זמנית, עם הכשרת העם לקליטת התכנים הרוחניים, המיוחדים לעם סגולה.
רגליו של נביא הנביאים נטויות היו בארץ ואוזניו כרויות השמימה, את אשר קלט בחושיו המיוחדים, את נבואת ה’ , יישם בארץ, בחן, בדעת ובשכל רב.
משה חש בכישלון העם, אשר במהלך תקופה רבת הוד, המאופיינת בהנהגה על טבעית עליונה, נלחץ, עקב חוסר זמני במים או במזון מסוים.
בד בבד, עם בניית התבניות הטבעיות עבור העם, הבין משה שלא יתכן שרוח האומה תיפול, ממחסור זמני ואולי אף ניסיוני. למרות תחושת הכישלון, ראה משה בכך, נפילה זמנית, הנובעת מחולשה אנושית.
ראייתו של זה משה האיש, הייתה ראייה ארוכת טווח ורחבת ספקטרום, המונעת מאהבה אדירה, תוך לימוד סנגוריה גדולה ויוצאת דופן בעוצמתה.
דא עקא, שני פסוקים בהמשך נאמר: “…וַאֲרוֹן בְּרִית-ה’ נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. וַעֲנַן ה’ עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן-הַמַּחֲנֶה”. לאמור, הדרכתם של בני ישראל ניסית ומקום חנייתם ומשכו נקבעים ע”י הקב”ה.
מדוע אם כן זקוקים בני ישראל לעזרה באמצעות יכולת הניווט של יתרו?
משה רבינו מלמד כאן לימוד גדול. למרות שהנהגתם של ישראל עליונה וניסית , יש מקום ואף חובה למעשה האנושי. משה, עבד ה’ הבין את חובת הגשמתו התמימה והמושלמת של הציווי הא-לוקי מחד גיסא, ואת הכרחיות המעשה האנושי והבחירה החופשית מאידך גיסא.
בתוך תוכה של תקופה, שבה ניסים מסובבים ומסוככים על האומה, יוצק משה את תבניות התנהגותו הנורמלית של העם לשבטיו, לצבאותיו. לכן, ראוי היה, למצוא מורה דרך מומחה שילמד את העם את רזי המדבר.מתחילת ספר במדבר החל תהליך בו העם נחלק למחנות וצבאות, ודגלים מייצגים את השבטים. תבניות שלטוניות ראשוניות ובסיסיות מיושמות בקרב בני ישראל, שזה לא מכבר חיו כעבדים, משרתי האימפריה המצרית הגדולה.
אי הבנה, וחוסר ההפנמה, של הכרה עמוקה, בנסי ה’ מצד אחד, והחובה של פיתוח אחריות אנושית והתנהלות טבעית מהצד האחר, הובילו למספר תוצאות קשות בספר במדבר.
לדוגמא, מענות העם על הדגה, הקישואים, האבטיחים, החציר, הבצלים והשומים, שאכלו במצרים ב”חינם”. חוסר הכרת הטוב שביציאה לחירות, בקבלת המן והמים מחלמיש צור, פוגעות קשה במשה. תחושתו הינה שלא הצליח להנחיל לעם את ההכרה בניסי ה’. תחושה זו מובילה לאמירה שמאוד לא אופיינית למנהיג הסבלן: “לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל-אֶרְאֶה בְּרָעָתִי”. (שם, י”א, י”ד-ט”ו).מהצד השני, בשעה שהקב”ה מצרף אליו שבעים זקנים כדי לייצר היררכיה מודולרית, פירמידה שלטונית, נוצרת שוב אי הבנה: “וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם”. (במדבר י”א, כ”ז-כ”ט) לאמור, אפילו עוזריו הקרובים ביותר של משה לא חשים בצורך הטבעי ליצירת מערכת אנושית בעלת רוח נכונה להנהגת העם, לצד משה, בהמשך להכרה בצורך של מנוי שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. תגובתו של משה לפנייה החמורה של יהושע הינה: “וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם ה’ נְבִיאִים כִּי-יִתֵּן ה’ אֶת-רוּחוֹ עֲלֵיהֶם”. (במדבר י”א, כ”ט).
משה האיש הבין, בשעה שראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים מאוחרים יותר, שבתוך תקופה של הנהגה נסית, עליו להקים מערכות שלטוניות חינוכיות, מערכות שיפוט ומבנים צבאיים. משה הבין שמחובתו לצקת תבניות ארציות מוצקות, בו זמנית, עם הכשרת העם לקליטת התכנים הרוחניים, המיוחדים לעם סגולה.
רגליו של נביא הנביאים נטויות היו בארץ ואוזניו כרויות השמימה, את אשר קלט בחושיו המיוחדים, את נבואת ה’ , יישם בארץ, בחן, בדעת ובשכל רב.
משה חש בכישלון העם, אשר במהלך תקופה רבת הוד, המאופיינת בהנהגה על טבעית עליונה, נלחץ, עקב חוסר זמני במים או במזון מסוים.
בד בבד, עם בניית התבניות הטבעיות עבור העם, הבין משה שלא יתכן שרוח האומה תיפול, ממחסור זמני ואולי אף ניסיוני. למרות תחושת הכישלון, ראה משה בכך, נפילה זמנית, הנובעת מחולשה אנושית.
ראייתו של זה משה האיש, הייתה ראייה ארוכת טווח ורחבת ספקטרום, המונעת מאהבה אדירה, תוך לימוד סנגוריה גדולה ויוצאת דופן בעוצמתה.
לקח לדורות: ההבנה הפילוסופית תיאולוגית של משה רבינו שהייתה נכונה לדורו, נכונה היא לכל דור ודור. בכל דור ודור יראה אדם עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. עלינו להסתכל בעיניים אמוניות על המתרחש בעולם, תוך כדי עמידה איתנה על קרקע המציאות. עלינו להבין את חוקי הטבע כפי שטבעם הבורא יתברך, ללמוד ולהשכיל בכל תחום חיוני, להשתמש בכוח ובחיל כשצריך ובד בבד להבין, שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.
(הדברים לקוחים מתוך ספרי מסה – מסע בין פרשיות התורה שאזל מן השוק).
לתגובות: natankn@gmail.com
ד”ר נתן קליין הוא בנוסף ליועץ אסטרטגי כלכלי, גם חוקר הסטוריון ומרצה וחיבר את הספרים:
מסה (על פרשת השבוע) וחכמים במנהרת הזמן (ב’ כרכים).
לפרטים ורכישה: natankn@gmail.com
