אלישע וילמרסדורף
שליח תורה מציון לשעבר ביוהנסבורג (תשנ”ט)
איש הירא” מעבירות שבידו”
בפרשתנו אנו קוראים על דברי השוטרים אל העם בעת יציאה למלחמה (מלחמת רשות)
“כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל … וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ” (דברים כ, א-ח)
בגמ’ במסכת סוטה נחלקו רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי (מד ע”א). רבי עקיבא אומר: “הירא ורך הלבב” – כמשמעו, “שאינו יכול לעמוד בקשרי מלחמה ולראות חרב שלופה”. רבי יוסי הגלילי אומר: “זהו המתיירא מן העבירות שבידו”.
רבות נדרש ונכתב על דברי ר’ יוסי שמוציא את ה”יראה” מהקשרה הפשוט כפי שניתן להבין וכפי שסובר ר’ עקיבא, אבל השאלה הבסיסית שצריכה להישאל היא האם לא כולם נמצאים במצב שראוי להם לירא מעבירות שבידם? כי – “כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ–אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא” (קהלת, ז’, כ’). ואדרבה הקב”ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה (יבמות קכא ע”ב)
בגמ’ במסכת ברכות דף ס ע”א:
ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה [אותו תלמיד שהיה הולך אחרי] דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון [בשוק של ציון], חזייה דקא מפחיד [רבי ישמעאל ראה שהתלמיד מפחד].
אמר ליה, חטאה את [חוטא אתה]? דכתיב: (ישעיהו לג, יד) “פחדו בציון חטאים”.אמר ליה [התלמיד לרבי ישמעאל], והכתיב: (משלי כח, יד) “אשרי אדם מפחד תמיד”?אמר ליה, ההוא בדברי תורה כתיב.
אשרי אדם מפחד תמיד: שמא תשתכח ממנו, שמתוך כך הוא מחזיר לשנותם תמיד (רש”י שם).
יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא [היה אוחז והולך אחרי רב המנונא. כנראה הכוונה שהיה מרים בידיו את שולי גלימתו]. אתנח [נאנח. יהודה בר נתן, שהיה מפחד]. אמר ליה: יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה [אמר לו, רב המנונא, יסורים רוצה אותו אדם להביא על נפשו], דכתיב: (איוב ג, כה) “כי פחד פחדתי ויאתיני [יגיע אלי], ואשר יגורתי [פחדתי] יבא לי”.
והא כתיב: “אשרי אדם מפחד תמיד”? ההוא בדברי תורה כתיב.
ושוב נשאלת השאלה, האם החשש שמא יגרום החטא לפורענות היא נחלת חטאים בלבד? אדרבה, יראי חטא וצדיקים הם הם אלה שיראים יותר מחטאיהם, אפילו שהם קטנים ומועטים. ומה גם ששדה הקרב הוא אכן מקום סכנה ו”השטן מקטרג בשעת סכנה” (בראשית רבה צ”א י”ב
ואמנם מצאנו אצל יעקב אבינו שפחד מהפגישה עם עשו על אף ההבטחה שקיבל מהקב”ה – “וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ”, וכמו שרבי יעקב בר אידי הקשה (סנהדרין צח ע”ב): “כתיב הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב ויירא יעקב מאד וייצר לו, שהיה מתיירא שמא יגרום החטא…”
גם משה רבינו לקראת המלחמה עם עוג מלך הבשן היה ירא עד שקיבל הבטחה מיוחדת מהקב”ה וכן מצאנו במדרש (רבה):
ר’ פנחס בשם רבי ראובן. שני בני אדם הבטיחן הקב”ה ונתייראו, הבחור [=הנבחר] שבאבות והבחור שבנביאים, הבחור שבאבות זה יעקב, שנאמר (תהלים קל”ה) כי יעקב בחר לו י-ה, ואמר לו הקב”ה והנה אנכי עמך, ובסוף נתיירא, שנאמר ויירא יעקב. הבחור שבנביאים זה משה, שנאמר (שם ק”ו) לולי משה בחירו, ואמר לו הקב”ה כי אהיה עמך, ולבסוף נתיירא, (במדבר כ”א) ויאמר ה’ אל משה אל תירא אותו, אינו אומר אל תירא אותו אלא למי שנתיירא. (בראשית עו, א)
מספרים (ויש כמה גרסאות לדבר), שפעם ערכו המשכילים במזרח אירופה “הצגה” אשר מטרתה ללעוג ליראי ה’. ההצגה הראתה כיצד מכריזים בפני העם לפני המלחמה “מי האיש הירא ורך הלבב”, וכאן ירדו ששים אחוזים מהחיילים מהבמה, לאחר מכן הכריזו “מי האיש אשר נשא אשה” וכו’, ואז ירדו מהבמה עוד עשרה אחוזים מחיילי ישראל עד שלבסוף, לא נותרו על הבמה אלא כמה חיילים מבוגרים בעלי זקנים, אשר אינם מתאימים כל כך לקרב ולמלחמה, ואז פרץ הקהל בצחוק.
כאשר סיפרו על כך להגאון רבי חיים סולוביצ’יק, רבה של העיר בריסק, נענה ואמר, אמנם הם צודקים! יתכן שכך אכן יקרה! רק חבל שלא הואילו מפיקי ההצגה להראות את המשך הסיפור, כי ללא ספק מי שניצח בקרב, היו אלו החיילים הצדיקים אשר מאת ה’ מן השמיים נשלחו לקרב למלחמת המצווה.
ייתכן שלפי ר’ יוסי ההצגה היתה שונה ודוקא הצדיקים היו עוזבים מתוך יראה שחטאים שלהם יטו את מידת הדין לחובתם, והמון העם לא היה חושש ???
אבל אולי ניתן לדייק בדברי ר’ יוסי ולומר שאין כוונתו שכל אחד החושש שמא יגרמו חטאיו לסכנו במלחמה רשאי לעזוב, כי החשש הזה הוא נחלת כל אחד המבין שיש דין ויש דיין, אלא מי שירא מעבירות ש”בידו”, כלומר, עבירות שהוא רגיל בהן וכאילו אוחזן בידו ולא כל עבירה שעשה אי פעם, אפילו לא עשה עליה תשובה. במקרה כזה מידת הדין מתוחה עליו ושדה הקרב הוא מקום סכנה שאל לו להכניס עצמו לשם.
אנו בעצומו של חדש אלול וקרבים ליום הדין וזוהי העת המסוגלת לתשובה. ידוע מאמר חז”ל (מסכת יומא פרק ח’ משנה ט’): “האומר, אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה”
אולי הביטוי של ר’ יוסי: “הירא מעברות שבידו” זה במילים אחרות כמו לומר אחטא ואשוב כי כל זמן שהחטא לא נעזב לגמרי הריהו כאילו מוחזק בידו של החוטא.
“אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיך”
