הרב אליעד סקורי, ראש כולל, קנזס סיטי, תשס”ד
בסיומה של פרשתינו זוכים בני ישראל יוצאי מצריים לשתיים מפרשיות התפילין, אבל ארבעים שנה יעברו עד להשלמת המצווה עם מתן שתי הפרשיות הנוספות במשנה תורה,ומאליה עולה השאלה:מה הטעם לחלוקה זו של פרשיות התפילין בשתי קצות היציאה ממצריים?
ניתן אולי לתת פשר לדברים מתוך עיון בדברי זוהר {רע”מ שמות כה א} שם מעלה הזוהר שאלה:בני ישראל הובטחו שעם היציאה ממצריים יקוים בהם “וידעתם כי אני ה”{שמות ו} ואילו בשנת הארבעים אומר להם משה “וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה הוא האלוקים”{דברים ד} -מתי אם כן זכו בנ”י לדעת את ה?
עונה הזוהר ששתי מדריגות יש בידיעת ה : ידיעת ה בדרך כלל – לדעת שיש שליט עליון שבראאת השמיים והארץ ואת האדם, ידיעת ה בדרך פרט -לעשות את רצונו המשתקף בפרטי תורתו ומצוותיו.ועפי”ז מסביר הזוהר שעם היציאה ממצריים אכן זכו בנ”י לדעת את ה כמובטח בהיותם עדים למכות מצריים ולנסים-אלא שהיה זה רק השלב הראשון בסולם ידיעת ה-ידיעת ה בדרך כלל-וכאן התחילו בעצם ארבעים שנה של מסע במדבר -של קבלת תורה ומצוות ועמידה בנסיונות -שבעצם היו ארבעים שנה של מסע במעלה סולם ידיעת ה” המוליכך במדבר ארבעים שנה …לדעת את אשר בלבבך” עד למדריגה העליונה של ידיעת ה בדרך פרט,לכן למדו מכאן חזל ש”אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה”
לכן מצוות התפילין שמסמלת ובונה את הדביקות באלוקים ודעת ה’ של האדם הפרטי כוללת פרשיות מתחנת המוצא-“קדש” “והיה כי יביאך” בפרשתינו שמדגישות את ידו החזקה של ה המודיעה על מציאותו ,וגם פרשיות מתחנת הסיום-“שמע” “והיה אם שמוע”-המדגישות את הקשר לה מתוך לימוד התורה המביאה לידיעת ה’ השלימה “ושננתם לבניך ודברת בם….וקשרתם לאות על ידיך”
ואולי יש בזה גם קורטוב של הסבר לדעת האומר “פרשיות כסדרן”:צריכות פרשיות התפילין להיכתב כסדרן בתורה בהיותן מבטאות הדרגה בשלבי ידיעת ה’.
