הרב יהודה לפיאן
ר”מ בישיבה התיכונית רמת גן, ראש כולל לשעבר בוושינגטון 2006-2010
בין פורים לפסח – עם הפנים קדימה
נמצאים אנו בין ימי הפורים לימי הפסח הבאים עלינו לטובה. על פי הסדר הכרונולוגי ימי הפסח קודמים לימי הפורים אך לא בכדי אנו חוגגים את פורים לפני הפסח. ננסה להסביר זאת כך: השיא של נס הפורים, יסודו באחדות הגדולה ששררה והיא היוותה את הפתח למהלך הניסי הגדול. לך כנוס את כל היהודים הוא הוא היסוד לנס ודומני שהוא גם זה שמוביל את המהלך של פורים לתוך ימי הפסח. ללא “לך כנוס” אין אפשרות לצאת ממצרים, מהמיצרים, הן ביחס לכלל והן ביחס לפרט.
עם שאינו מאוחד לא יכול להיגאל, והעובדה שאנו חוגגים את ימי הפורים לפני הפסח מלמדת אותנו על התהליך שאנו צריכים לעבור על מנת לקרב ולהתקרב אל הגאולה.
הראי”ה קוק במאמר “עד דלא ידע” מעלה שאלה נוקבת שאותה שואלים רבים גם היום: “וכי תאמר הרי אנחנו רואים בעינינו את הצרה הפנימית האיומה, איך שקמים יהודים כנגד יהודים, איך שאחים נהפכים זה נגד זה לזאבים ולנחשים, ואיך זה תאמר: לך כנוס את כל היהודים?”
הרב קוק מסביר שהמן שאמר :”ישנו עם אחד מפוזר ומפורד” לא טעה, שהרי לכאורה הדברים סותרים, או שאנחנו עם אחד או שאנחנו מפוזרים ומפורדים. המן ידע את הפלא שבאומתנו שבמהות אנו “עם אחד” למרות מה שנראה כלפי חוץ שהעם “מפוזר ומפורד”. ההמנים שבכל דור תפקידם לתפוס אותנו בצדדים החיצוניים והחלשים “לפי שהוא הצד הפומבי והידוע. אבל דווקא על ידי מזעזעינו אלה נבוא לחוש שיש לנו נפש כללית בלתי ידועה, נפש אומתית גדולה אשר אנחנו הסחנו את דעתנו ממנה, והיא מלאה עוצמה ויש בה כח להעמידנו על רגלינו, לחדש את חיינו כימי עולם ולעמוד גם כן נגד כל מיני העמלקים החפצים כל כך לזנב את נחשלינו”.
את ההכרה הפנימית הזו על הנשמה הכלל ישראלית שבעל התניא קורא לה “נשמה אחת בגופים מחולקים” קשה להסביר במילים ולכן הרב קוק מכנה אותה “הנפש הכללית הבלתי ידועה”. אולם נראה לי שכל אחד מכלל ישראל חש לעיתים הרגשה זו ובפרט בשעות של צרה. בהתקפותיהם של אויבנו מצפון ומדרום ראינו בחוש את התופעה של הנשמה הכללית. גם אם לא נוכל להסביר זאת.
המוני עם ישראל פתחו את ביתם לאנשים שהם כלל לא מכירים, לאנשים שביום יום לא היינו חושבים שיש דבר משותף ביניהם, אבל זוהי הנשמה הכללית, אותו חלק בעם ישראל שמשותף לכולנו והוא יתגלה במלוא הדרו.
“תבוא הכרה עליונה למצוא את היהודי הבלתי ידוע שבתוכנו ,ואח אל אח יתודע, ויד ליד ינתן, וקול גדול ישמע “קומו ונעלה ציון אל בית אלוקינו, וכבימי מור והדס יאמר גם היום ישנו עם אחד מאוחד ומגובש עומד בחוסנו, לבנות את כל הריסותיו מאוצרו הפנימי הסמוי מן העין אשר בו גנוזה היא הברכה של “לך כנוס את כל היהודים”
זוהי גם הסיבה ליציאתם של השליחים לארצות הגלות. הערבות ההדדית בין כל חלקי עם ישראל קורמת עור וגידים בדורות האחרונים עד לגילויה המלא בקרוב אמן.
במהלך שליחותי בכולל וושינגטון נסענו אחת לשבועיים לבית כלא פדרלי בעיר קומברלנד שבמדינת מרילנד. בבית הכלא היו עשרה יהודים שישבו על עבירות שונות. באחד הביקורים אמר לי אחד האסירים שאנו עושים קידוש ה’ גדול בביקורים אלה.
הוא הסביר לי שאחד האסירים הנוצרים שאל אותו מי הם האנשים שבאים לבקר אותם, האם הם בני משפחה או חברים. אותו אסיר יהודי הסביר לו שאנו לא מכירים אותם כלל רק שמענו שיש אסירים יהודים ואנו באים ללמוד איתם ולעודד את רוחם למרות הנסיעה הארוכה (שעתיים וחצי לכל צד). האסיר הנוצרי שהופתע ענה: אתה יודע שבעיר הקרובה יש עשרות כנסיות שבהם יש עשרות כמרים ואף אחד מהם לא מעלה על דעתו לבוא לבקרנו. והוסיף: “נראה לי שנולדתי לעם הלא נכון”.
דבר שהוא כל כך ברור לנו כיהודים מהווה הפתעה לאנשים שאינם בני עמנו. יהי רצון שההכרה באחדות זו תתגלה במהרה ואור חדש על ציון תאיר.
