מהות תשובה מאהבה

ברצוני להקדיש דברים אלו, לזכרו של חותני הרב נתן דניאל בן אברהם יצחק סיגל זצ”ל, שהלך לעולמו בחודש האחרון. חותני היה דוגמא חיה לאיש שבמהותו, חי חיי תשובה, והשפיע על כל מי שהיה בסביבתו לעסוק בכך. כל חודש אלול למד הלכות תשובה, היה תלמיד של הגרי”ד סולוביצ’יק, למד ולימד מתורתו של הראי”ה קוק בכלל ואורות התשובה בפרט, וחי לאור תורתו של רבי נחמן, שאמר שישנו צורך לעשות תשובה על התשובה.

עולם התשובה הוא עולם מקיף ורחב הכולל יסודות מחשבתיים והלכתיים. השיא הוא ביום הכיפורים שעיצומו של יום מכפר על העוונות. ברצוני לנסות ולהבין את מאמר חז”ל במסכת יומא (פו:)
“אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות… איני (האם זה אכן כך)? והאמר ריש לקיש, גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות? לא קשיא! כאן מאהבה, כאן מיראה”

צריך להבין ממה נובע ההבדל העמוק שבין שני סוגי התשובה. בנוסף, מוזר הדבר שהרמב”ם אינו מזכיר בהלכות תשובה חלוקה בין שני סוגי התשובה הנ”ל?
הגרי”ד סולוביצ’יק (הררי קדם סי’ לז) מעלה את השאלה הזו. תמיהה זו הביאה את הרב לבחון את הלכות תשובה במבט-על ולחלק את הלכות התשובה לשתי חטיבות. חטיבה ראשונה בפרקים א-ד שעוסקים במעשה התשובה ומפרטים את כל כללי הלכות תשובה. כאן היה ניתן לסיים את הלכות תשובה, ופרקים ה’ ו-ו’ הם תוספת שבהם הרמב”ם מלבן את נושא הידיעה והבחירה, שהם מה שהרמב”ם מכנה “העיקרים הנגררים עמה”. החטיבה השניה היא פרק ז, הפותח ביסוד הבחירה החופשית – “הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו, ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתוודות בפיו…”.
שואל הרב, מדוע הרמב”ם חוזר בפ”ז לעניין התשובה, ומה הוסיף הרמב”ם בזה על עיקר חיוב התשובה?
אם שיקולו של הרמב”ם היה, שמצוות התשובה תלויה בבחירה חופשית, היה צריך לפתוח בזה את הלכות תשובה ולא לחכות עד פרק ז’. אלא שיש כאן בפרק ז חידוש גדול. מדובר כאן על תשובה אחרת, יש כאן תשובה של בחירה חופשית. תשובה זו שונה בכך שהיא נובעת מעומקא דליבא כאשר האדם עצמו הפך כולו לטוב ובחר בדרך הטובה מרצונו. זוהי באמת תשובה מאהבה אשר תשובה זו תיתכן רק על ידי בחירה חופשית.
כאשר מה שמוביל את האדם להגיע לדרך התשובה זו יראת חטא וכישלון החטא, תשובה זו אינה שלימה מכיוון שאינה מאהבה. אך לעומת זאת כאשר האדם  מגיע לתשובה מבחירה חופשית, זו מעלה אחרת לגמרי – זוהי תשובה מאהבה.

צריך להבין למה יש כזו עוצמה בתשובה של בחירה ואהבה עד כדי כך שהוא יכול לחולל שינוי כזה באדם ובמעשיו?
נראה לי שניתן להסביר את הדבר על פי דברי הראי”ה קוק בספרו לנבוכי הדור (פרק א): “שעיקר הצלם {אלוקים שבאדם} הוא החופש הגמור שאנו מוצאים באדם, שעל כן הוא בעל בחירה, ולולא הבחירה לא היה מקום לתורה כדברי הרמב”ם בהלכות תשובה” (פ”ה). כלומר, רק כאשר האדם מגיע לתשובה שנוגעת במהותו, בצלם אלוקים שבו, אזי מתחולל שינוי מהותי באדם עצמו, וכוח בחירה זו בידו גם להפך את הזדונות לזכויות.

עכשיו מובן הדבר מדוע יש הבדל כזה בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה. המוקד בתשובה מיראה,  הוא שינוי במעשה, וזהו שינוי חיצוני, לעומת תשובה מאהבה שהינו שינוי באדם במעמקי עצמותו. מכוח השינוי שחל באדם בכוחו להפוך החטאים לזכיות. מתחדש לנו כאן שכח הבחירה שבאדם, לא רק שיכול לשנות את עתידו של האדם,  אלא בכוחו גם להשפיע ולשנות את עברו של האדם.

אני רוצה לאחל לכולנו שנזכה ביום כיפורים זה, להגיע לתשובה מתוך בחירה, על ידי שינוי בעצמנו ולא רק במעשינו.

גמר חתימה טובה!