זאב שוורץ

מנכ”ל תורה מציון

 

ליום העצמאות – ישראל בת 70

כשהייתי בן תשע חל אירוע מכונן שהיווה נקודת מפנה עבורי. יחד עם כל עם ישראל, עצרתי את נשימתי בציפיה דרוכה לראות מה יעלה בגורל החטופים הישראלים באנטבה.
לעולם לא אשכח את אותו יום ראשון בבוקר. אני זוכר בבירור שהיתה הפסקת חשמל אצלנו ביוהנסבורג ולכן ישבנו כולנו ברכב כדי להאזין לרדיו… הכותרות היו בדבר החילוץ הניסי של החטופים. לעולם לא אשכח את האיזכור של המפקד הישראלי שנהרג במבצע, ואשר מאוחר יותר נודע כגיבור ישראל – יוני נתניהו.
עבורי – יוני סימל את ישראל שבה חיי היהודים אינם בסכנה יותר, והם בטוחים ומוגנים מכל רע.
חלפו מספר שנים, ואני זוכר פעילות בבני עקיבא: “כיצד תגיב אם תתעורר יום אחד למציאות שבה מדינת ישראל אינה קיימת יותר?”. לדידי, עצם השאלה היתה טראומתית. האם תיתכן מציאות שבה ישראל אינה קיימת?
הזיידה שלי, סבי, אמנם נמלט בצעירותו מעיר הולדתו בליטא למקום בטוח יותר – דרום אפריקה, אך הוריו שנשארו בליטא נרצחו בשואה. יצא שמצד אחד גדלנו כשברקע נמצאים ישראל והציונות, ומצד שני השואה נכחה מאד בחיינו.
זכיתי לעלות ארצה עם סיום לימודי התיכון בשנת 1985. זו היתה גאווה עצומה בשבילי ללמוד בישיבת הסדר ולשרת בצבא, ובהמשך אף במילואים. במסגרת זו לחמתי גם במלחמת לבנון השניה, על אף שהייתי כבר בן 39.
ישראל של שנות ה- 80 וה- 90 והמילניום החדש עמדה בפני אתגרים. תוצאות מלחמת לבנון הראשונה, האינתיפאדה הראשונה והשניה, שלאחריה גלי העליה הגדולים מרוסיה, הביאו איתם תחושת התעוררות מחודשת, תחושת שמחה ותקווה. מיליון יהודים, עולם חדשים, הציפו את הארץ, ויצרו הזדמנויות חדשות. מי היה מאמין! מצאתי את עצמי אומר שקולות הבניין והבניה אינם בגדר “רעש” אלא פעמי המשיח.
קיומה של ישראל היא נס יומיומי. הראשונה שבהם היא נס קיבוץ הגלויות. השניה היא הרצון של מדינות ערב שמסביבנו לכבוש ולהשמיד אותנו. כל יום שעובר הוא בגדר נס שהאויבים שלנו לא מצליחים לממש את תכניותיהם.
בשנים האחרונות, עמדנו בארץ בפני זמנים ונסיונות קשים. הבולטים שבהם, לדעתי, היו סביב רצח ראש הממשלה יצחק רבין והגירוש הטראומתי מגוש קטיף, והאינתיפאדות והמחירים הגבוהים ששילמנו בנפש על הסכמי אוסלו.
ישראל בשנת השבעים שלה, איננה רק התחלת הגאולה -אתחלתא דגאולה, אלא עיצומה של הגאולה ממש. אנו רואים בעינינו את המדינה פורחת בכל כך הרבה תחומים! ישראל הפכה למעצמה צבאית, טכנולוגית ויזמית. בו בזמן, עלינו לזכור לשמש כאור לגויים.
על אף השואה, שהיא חילול השם הנורא ביותר בהסטוריה, ומאז הקמת מדינת ישראל, אנו עדים לפריחה בעולם התורה שטרם נראה כדוגמתה. פריחה זו מעניקה כח למשימה שתורה מציון לקחה על עצמה: הגשמה וקיום של דברי הנביא יחזקאל “כה אמר ה’ אלוקים בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפוצו בם ונקדשתי בם לעיני הגויים. וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח… אני ה’ אלוקיכם.”
 
מי היה מאמין? מי העז לחלום? ברוך השם היום זו מציאות.
כשאני נוסע בכבישי הארץ, אני מתבונן ונדהם מהחלום המתגשם מול עיני. נכון שישנם אתגרים, אך במבט סביב ובהבנה מהיכן הגענו וכמה עברנו, אין לנו אלא להודות לה’ על ההתפתחויות עד כה ועל הציפיות והחלומות לעתיד.
 
זה לעניות דעתי מה שמייצג את ישראל בשנתה השבעים.
לתגובות: zeev@torahmitzion.org