פרשת בהעלותך: שליחים “מתוך בני ישראל”

 
לאחר שבספר ויקרא עסקנו לא מעט בכוהנים המשרתים בקודש, התחלנו בספר במדבר לעסוק גם בלוויים ושלל תפקידיהם, כמו גם מעמדם אל מול שאר העם. כך בתחילת פרשתנו, למרות שפותח הכתוב בעבודת הכוהנים, עובר הוא במהירות להכשרת הלוויים, תוך הזכרת עם ישראל כמי שלוקח חלק לא קטן בהכשרה זו.
תחילה מצווה משה (במדבר ח) “קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם”. ואחרי שהוא מצוּוה גם על הבאת קורבנות ומנחה, מצוּוה הוא לקרב אותם לאוהל מועד, ואז “וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“, כשכמעט מיד אחר כך בא גם הציווי שמתייחס למעשיהם שם – “וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם“.
גם אחר כך, כשאהרון הכהן מניף את הלויים לפני ה’, ממשיך הכתוב ומציין שזה “מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“, ורק אז ממשיך הכתוב ומכריז על הכשרת הלוויים – “וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה’“. כך גם אחרי עוד תהליך של סמיכת ידי הלויים עצמם על קורבנותיהם ככפרה והעמדתם לפני אהרון ולפני בניו, עוברים הלוויים עוד הנפה על-ידי משה, ואז מצוּוה משה “וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם” ורק אז “וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד”, כשמובא הסבר “כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל …וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיומִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ”.
ומסיים הכתוב: “וַיַּעַשׂ משֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת משֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“.
מעבר למטרה הסופית של עשיית עבודת בני ישראל וכפרתם על ידי הלוויים, זקוקים אנו לביאור – מדוע לוקח העם חלק כה פעיל בתהליך עצמו של הכשרת הלוויים, כשהם מוזכרים בו פעמים כה רבות, עד לכדי שלבסוף כל תהליך ההכשרה נקרא על שמם “כן עשו בני ישראל”? ועוד, מדוע הכי הרבה פעמים חוזר על עצמו הביטוי “מתוך בני ישראל”?
 
מדרגת הלוויים מול העם
כדי לענות על השאלות הנ”ל, נוסיף ונציין כי החלק המעשי הפעיל של העם בהכשרת הלוויים הוא בסמיכת ידיהם על הלויים, ועל עניין זה כשלעצמו יש לשאול: האם בכך שהלוויים נצרכים לשאר העם שיסמכו ידיהם עליהם, זה אולי מראה שהלויים טפלים לעם-ישראל ופחות חשובים מהם?
תשובה לשאלה זו מובאת בספר “דברי מרדכי” על התורה מאת מו”ר הראשון לציון מרן הרב מרדכי אליהו זצ”ל (שהשבוע בכ”ה סיון יחול יום פטירתו השמיני), שאחרי סמיכת ידי העם על הלוויים אומר הקדוש ברוך הוא על הלוויים “והיו לי”, וזאת כדי להראות את מעלתם הגדולה יותר משאר העם!
אם כך, מדוע בכלל היו צריכים העם לסמוך ידיהם על הלוויים? עונה שם מרן הרב אליהו, שפעולה זו נעשתה כדי להסמיך את הלוויים כשליחי העם! שגם זה כשלעצמו דבר המעיד על מעלתם הגדולה יותר של הלוויים.
 
מעמד הלוויים ותפקידם
את מעמדם של הלוויים ואת תפקידם, מתאר הרמב”ם בספרו “יד החזקה” (הלכות שמיטה ויובל יג, יב) כך: “לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה’ – לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר ‘יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל’, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל השם, שנאמר ‘ברך ה’ חילו’, והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר ‘אני חלקך ונחלתך'”.
הלוויים הם שליחי ה’ ושליחי ישראל – להורות לרבים את דרכי-היושר ואת משפטי-צדקו של ה’! הם צבא ה’! וכמו רב, מורה או מפקד, העומדים בראש הקבוצה אותה הם מדריכים, כשעיני כולם מופנים אליהם, כך גם הלוויים נמצאים בדרגה גבוהה משאר העם, והעם נושא עיניו אליהם.
 
מי יכול להיות שליח?
גם בפרשה זו וגם בפרשה הבאה – שלח-לך – קוראים אנו כי שליחי העם הם מבעלי מעמד-גבוה, ולא מפשוטי העם. וכן רק אלו שנבחרו על-ידי ה’ או על-ידי המנהיגים. אך מה אם בכל-זאת מישהו מפשוטי העם חש בקרבו רצון להצטרף ולהתגייס לשליחות הקודש של הלוויים בהוראת דרכי ומשפטי ה’ לרבים?
עונה על כך הרמב”ם בהמשך דבריו (שם שם יג): “ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינוֹ מדעוֹ – להיבדל לעמוד לפני ה’ לשרתו ולעובדו לדעה את ה’, והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קדשים ויהיה ה’ חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם-הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוויים”!
כל אחד בדורנו יכול לזכות בשליחותם של בני לוי! לא רק נבחרי המנהיגים, או אלו שזכו במירב קולות בבחירות דעת-קהל, גם לא רק אלו העומדים במדרגה גבוהה מאחרים, אלא כל מי שרוח ההתנדבות מפעמת בקרבו – מוזמן לבוא ולהצטרף לשליחות אותה ממלאים שליחי העם שהתנדבו גם הם למערך הוראת דבר ה’ ברבים!
 
שליחי העם
אין צורך להכביר במילים בפני קוראי שורות אלו על תפקידם הגדול של שליחי עם ישראל. שליחי “תורה מציון” עושים שליחותם בצורה נאמנה כבר שנים רבות ומעידים במעשיהם על מעלת שליחי העם. אך גם הם, לא נבחרי דעת-קהל הם, ולא נבחרי מנהיגיו, אלא בני העם היושב בציון הם, אשר נדבה רוחם אותם להיבדל לעמוד לפני ה’ – לשרתו ולעובדו בהוראת דרכיו הישרים ומשפטי-צדקו לרבים, בתפוצות ישראל ברחבי העולם. “מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”!