גיל קלמפרט

שליח תורה מציון לשעבר במונטריאול
כיום רכז קשרי גומלין בשותפות ‘ביחד גליל מערבי’ של הסוכנות היהודית

חטא דור המבול

פסוקים מועטים בלבד מוקדשים לתיאור חטא דור המבול:
“וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹקים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱ-לֹקים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱ-לֹקים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם…” (בראשית ו, יא – יג).
ננסה להבין את החטא לאור מאמר חז”ל: “דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר”.

ממקראות אחרים ניתן ללמוד פרשנות לעוון שחיתות כעוון גילוי עריות:
“וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו”. (לח, ט)
וכן “וַתֵּרֶא אֲחוֹתָהּ אָהֳלִיבָה וַתַּשְׁחֵת עַגְבָתָהּ מִמֶּנָּה וְאֶת תַּזְנוּתֶיהָ מִזְּנוּנֵי אֲחוֹתָהּ” (יחזקאל כג, יא)
חמס, לעומת זאת, מתפרש כגזלה. לאו דווקא גזל של היחיד אלא גזלה ממוסדת:
“הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה. אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ שָׁקֶר וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם”. (מיכה ו, יא-יב)
וכן “וּפָקַדְתִּי עַל כָּל הַדּוֹלֵג עַל הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה”.(צפניה א, ט)
מדובר, בשני המקורות לעיל, על חמסנים עשירים מן החברה הגבוהה, וניתן להניח שהם עושים את מעשיהם באישור החוק, ולא באלימות גרידא.
אם כן, מהו החטא של דור המבול?
לפי פשוטו ניתן לומר שמדובר בשני חטאים שונים, ולכן יש להתייחס אליהם בנפרד. אולם, אפשר ששני החטאים שלפנינו הם בעצם מעשה אחד המשלב גזל וגילוי עריות: גזלת נשים מיד בעליהן, אולי בחסות נורמה המגנה על “בני הא-לוקים”.
בסיומה של הפרשה הקודמת נאמר:
“וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ-לֹקים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ” (ו, א-ב).
רש”י מפרש על המקום: כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה.
“בני הא-לוהים”, ניצלו את כחם ומעמדם כדי לחמוס נשים, אף מבעליהן. לימים נלמד שכך נהג פרעה כאשר נטל את שרה מאברהם; כך נהג אבימלך עם שרה וכמעט גם עם רבקה; כך נהג שכם בן חמור עם דינה; וכך נהגו אנשי סדום עם האורחים שהזדמנו לעירם. דוד המלך עתיד להישפט בחומרה על מעשה בת שבע, מעשה שמזכיר מאוד את “בני הא-לוהים” ומנהגם בבנות האדם.
על עולם בעל נורמות כאלו הביא הקב”ה את המבול. אי-ציות לתביעה לשמירת מסגרת משפחה נאמנה של איש, אישה וילדיהם, הכריע את העולם לכף חובה.
הזכרנו את מעשה בת שבע, שמהדהד מאוד את החטאים של בני האלוהים בדור המבול. בגמרא מובא סיפור מעשה שנותן מבט מאלף על הפעם שבה כמעט שטף מבול שני את העולם:
בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא [בשעה שכרה דוד את היסודות למזבח בבית המקדש, עלו מי התהום ובאו לשטוף את העולם].  אמר דוד: מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח [האם יש מי שיודע אם מותר לכתוב את שם ה’ על חרס ולהשליך למי התהום שינוחו?] ליכא דקאמר ליה מידי [לא היה מי שיאמר לו דבר].
אמר דוד כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו. נשא אחיתופל ק”ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שְמִי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה! אמר ליה שרי [אמר לו: מותר] כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא [כתב שם על חרס והשליך למי התהום, ונחו מי התהום] (סוכה נג ע”א – ע”ב).
מי התהום כמעט ושטפו את העולם בימי דוד המלך! הפתרון בו נקט דוד , בעצת אחיתופל, הוא כתיבת שם ה’ על חרס שנזרק למים – פעולה שמכונה מחיית שם ה’ על המים. את ההשראה לפעולה זו קיבלו מפרשת סוטה:
“וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים”. (במדבר ה, כג)
על מנת להחזיר אישה לבעלה, מוכן הקב”ה שיימחה שמו על המים. אחיתופל למד מכאן בקל וחומר שמחיית שם ה’ על המים מותרת על מנת להציל את העולם כולו.
לפי מה שהצענו לעיל, מעשה דוד בבת שבע הוא מעין חטא אנשי דור המבול שלקחו נשים מיד בעליהן, ובסופו של דבר, כמעט והביא למחיית העולם במים במבול מספר שתיים. הפתרון בשני המצבים היה דומה – מחיית שם ה’ שנכתב על חרס במים בימי דוד; מחיית צלם א-לוקים – האדם – והעולם כולו במבול ששטף את הארץ.
לפי המסורת, במקום בו ייסד שלמה המלך את מזבח הזהב לכפרת עוונות בני ישראל, בנה לפניו נח מזבח לאחר שיצא מהתיבה. באותו מעמד נשבע הקב”ה שלא יבוא מבול נוסף על הארץ, ואכן עמד בהבטחתו בימי דוד, שהכין את היסודות למזבח.
שבת שלום!
הערות: gilklempert@gmail.com