הרב דרור ברמה, בעבר ראש כולל תשס”ד

שמתי לב לאחרונה, לקמט חדש בפנים מוכרות מאד. המחשבה הראשונה שקפצה למוחי היתה – לקנות במתנה איזה קרם חדש, נציג של תעשיית הanti aging המתפתחת. במחשבה שניה, הסתכלתי שוב על הקמט, וחשבתי לעצמי – אולי לא מוכרחים למחוק אותו, או להתבייש בו. חשבתי על פרשת השבוע.

משה רבינו הולך למות בחוץ לארץ. הוא מנבא לבאי הארץ עתיד קשה וכואב. מסלול ארוך של ייסורים נפרש בפני עם שאחרי ארבעים שנה במדבר מבקש מעט מנוחה:

הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן: וְהֵפִיץ ה’ אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה’ אֶתְכֶם שָׁמָּה: (דברים ד’ כו – כז).

רק אחרי רעות רבות וצרות, יגיע עם ישראל למצב של : בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אֱלֹקיךָ…

איך יראה עם אחרי שעבר את כל המסלול הנורא הזה ? אלו צלקות ישא עמו? האם נוכל להיות ייצוגיים ולקדש שם ה’ בעולם?

במדרש, נותנים חכמינו תשובה מופלאה:

שמות רבה לו א

” ‘זית רענן יפה פרי תואר קרא ה’ שמך’, וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל, … אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואח”כ מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן ואח”כ טוחנין אותן ואח”כ מקיפין אותן בחבלים, ומביאין אבנים ואח”כ נותנין את שומנן כך ישראל באין עובדי כוכבים וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותן וכופתין אותם בקולרין ומקיפין אותן טרטיוטין ואח”כ עושין תשובה והקב”ה עונה להם, מנין שנא’ … בצר לך ומצאוך”

הפסוק המצוטט מספר ירמיה קשה מאד. כל דרי ארץ ישראל יודעים, שעץ זית יפה אינו עץ צעיר. עצי הזית הצעירים אינם מרשימים כלל, רק אחרי מאות שנים מגיע עץ הזית ליופיו. כיצד קושר ירמיהו את היופי עם עץ הזית הרענן? עונים חז”ל, שהזית מבטא יופי מסוג אחר. קפליו וקמטיו של עץ הזית, פיתוליו והמצוקות שעברו עליו, הם המשווים לגזעו את המראה המיוחד כל כך. מיוחד הוא עץ הזית בכך שאחרי כל אותם קשיים, במשך מאות שנים, הוא ממשיך להוציא פירות חדשים ורעננים.

גם קלסתר פני האומה שלנו חרושות קמטים וסבל. דרך ארוכה אנו עוברים, ולעיתים רק מתוך הייסורים והצרות אנחנו לומדים. “בצר לך ומצאוך – ושבת”. יפה הוא המראה הצעיר, אך לא שלנו הוא. אנחנו נמשלנו לזית, וסודנו הוא שכל הצרות והייסורים רק משביחות את פירותינו.

אנחנו עוברים השבת משלוש פרשות של פורענות לשבע של נחמה. אין הנחמה משכיחה את הפורענות, אלא קוצרת את פירותיה.

הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: (תהלים קכו )