הרב שי פינקלשטיין, ראש כולל, ממפיס, תשס”ג
הפסוק ( פרק יח פסוק ה)”ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם” משמש לשמואל ( יומא פה.) כמקור הלכתי שפיקוח נפש דוחה שבת וכך הם דברי הגמרא : “מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת ? הגמרא מעלה מספר אפשרויות ומסיימת :אמר שמואל וחי בהם ולא שימות בהם.” חשיבות החיים ושמירתם הוא ערך נעלה שאפילו השבת וחשיבותה נדחים בפניהם. אך למרות חשיבות החיים כותבת התורה בסמיכות פסוקים לפסוק הנ”ל “איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערווה” (פרק יח פסוק ו) וכותב בעל הטורים :לומר אע”פ שציויתי וחי בהם לא תקרבו לגלות ערווה כי בגילוי עריות יהרג ואל יעבור”. וידועים דברי הגמרא (יומא פב:) שעל ג” עברות יהרג ואל יעבור ע”ז ,גילוי עריות, שפיכות דמים. ולכאורה יש לשאול מדוע יש למסור את הנפש על ג” עברות אלו ובכך כביכול להפסיד את מתנת החיים אשר חשיבותם דוחה את השבת? מהו הענין השורשי הקיים בג” עברות אלו שהחיים נדחים בפניהם?
באם נעיין ונבחן את ג” העברות הנ”ל נראה שיש להם בסיס משותף אשר יאיר את ערך החיים.
ע”ז- הבסיס לחטא זה הוא הרצון ליצור את האלוהות האישית-“קום עשה לנו אלוהים”, “מעשי ידי אדם” אין מחשבה של ציות והליכה בדרכי ה” אלא יצירת פולחן אישי. וא”כ זהו חטא שורשי שבו האדם רוצה להחליף את ה” וליצור לעצמו את מסגרת החיים האישית שלו.
גילוי עריות- ה” נתן לבני האדם את כח ההולדה והיצירה ובכך אנחנו נדמים לה” ,אך בד בבד עם כח היצירה נתן לנו ה” חוקים המגבילים ומנתבים את כח היצירה והפוריות לאפיקים חיובים שיתכן שאינם ידועים לנו (עיין רמב”ן שם פס” ו). המגלה עריות מראה שלא רק שאינו שומע לציווי האלוקי אלא בנוסף לכך הוא משתמש בכח שניתן לו כדי ליצור יצירות שאינם תואמות את רצון ה”. היינו: החוטא חושב שהוא זה שיקבע את מסגרת חייו ומשפחתו.
שפיכות דמים- כאשר אדם מחליט לשפוך את דמו של חבירו שלא ע”פ משפט התורה הוא מראה בכך שרצונו להיות אדון כל הארץ ולהחליט על חיי אדם והוא זה שיקבע את מסגרת החיים הקהילתית ע”פ השקפת עולמו ורצונותיו.
נמצינו למידים שג” העברות הנ”ל סובבות על ציר אחד : הרצון להגיע למצב של יודעי טוב ורע בעצמינו ללא הכוונה אלוקית וכנגד רצון ה”.ע”פ הנ”ל נבין מדוע יש למסור את הנפש על ג” עברות אלו שכן ג” עברות אלו הם אנטי תזה לחיים יהודיים תקניים אשר בסיסם הוא האלוקים והציות לחוקיו והבנת תורתו .עברות אלו בסיסם הוא ה”אני” האישי ולא האלוקים. החיים אינם רק מתנה אלא מחויבות לנותן החיים. אין חיינו היהודים סובבים סביב המושג “לעשות חיים” אלא “וחי בהם” ע”י שמירת החוקים ועשיית המשפטים חיינו יקבלו את התוכן האמיתי של “וחי בהם אני ה””.
