פרשת וירא פותחת בתאור מעשה החסד של אברהם עם שלושת המלאכים, ממשיכה עם ניסיונו של אברהם לשכנע את רבונו של עולם שלא להפוך את סדום ומסיימת בעמידתו המופלאה של אברהם בניסיון העקדה.
נראה שהתורה מבקשת להדגיש בדמותו את השילוב שיש לאברהם בקשר עם ריבונו של עולם וגם עם בני אנוש.
בהקדמה לספר עין יעקב מביא המחבר מדרש פליאה שבו נחלקים התנאים איזה פסוק מהתורה היה בוחר כל תנא לו היה נאלץ לבחור רק פסוק אחד מהתורה.
“בן זומא אומר מצינו פסוק כולל “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”, בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר “ואהבת לרעך כמוך”, בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר “את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים”.
עמד רבי פלוני על רגליו ואמר נראין הלכה כבן פזי”. (עד כאן המדרש) מדרש זה תמוה שכן הפסוק הראשון מדבר על הקשר שלנו לקדוש ברוך הוא ועל קבלת עול מלכות שמיים.
הפסוק השני מדבר על חובתנו להתנהג עם בני האדם באותה צורה שהיינו נוהגים עם עצמנו, אבל הפסוק השלישי מדבר על קרבן תמיד ומה מיוחד כל כך בפסוק זה? ועוד יותר תמוה כיצד מכריע אותו תנא שנראין דברי השלישי?
קרבן תמיד מוקרב פעמיים ביום כל יום מימות השנה. הקרבת קרבן בתדירות כזאת מסמלת את הקשר התמידי שלנו עם רבונו של עולם. המשנה במסכת ברכות אומרת שתפילות כנגד תמידים תקנום( לאחת הדעות), כלומר שתפילת שחרית היא כנגד תמיד של שחר ותפילת מנחה כנגד תמיד של בין הערביים. וכשם שהתפילות מהוות את הקשר החזק ביותר עם הבורא כך גם קרבן התמיד.
עלות 2 כבשים בכל יום במשך שנה שלמה היא גבוהה מאוד (708 כבשים בשנה) אולם למרבה הפלא לא עשו מגביות לכיסוי עלויות ההקרבה אלא הכסף נלקח מכספי מחצית השקל שנאספו כל שנה מחדש.
על מחצית השקל קראנו בפרשת כי תשא “העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט” אל תחשוב בהיותך עשיר שהקשר שלך עם רבונו של עולם חזק יותר מעני וכן להיפך- כולם שווים בעיני ה’.
הקב”ה מלמד כל אחד מאיתנו במחצית השקל, כלל יסוד בהנהגת אדם עם חבירו- כשם שכולם שווים בעיני כך יהיו כולם שווים בעיניך.
נמצא שבקרבן התמיד המסר הוא כפול- לא מספיק קשר חזק עם ה’ ללא הנהגות טובות בין אדם לחברו.
מעתה ברור לנו מדוע פסוק זה הוא הראוי מבין השלושה. הפסוק הראשון (שמע ישראל) מתמקד בקשר שבין אדם למקום, הפסוק השני מתמקד בקשר שבין אדם לחברו ורק בפסוק השלישי שני ערכים חשובים אלו משולבים.
מסוף התהליך של בריאת העולם הקדוש ברוך הוא מחפש את האדם שיוכל להנחיל את המסר החשוב הזה לבני האדם. אדם הראשון נכשל בקשר שלו עם ה’ (בין אדם למקום). הקב”ה מצווה אותו לא לאכול מעץ הדעת והוא נכשל.
לאחר מכן מגיע נח. נח מוצא חן בעיני ה’, הוא גם צדיק תמים אולם הוא נכשל בבין אדם לחברו- במקום להוכיח את בני דורו על מנת למנוע את המבול הוא שותק. זהו חיסרון גדול בהנהגתו עם בני אדם.
לבסוף מגיע אברהם שעם כל גדלותו בהכרת בוראו וגיור האנשים הוא איננו מזניח את החלק השני.
לכל אחד מהאבות יש מידה שמסמלת אותו: יעקב-אמת, יצחק-גבורה ואברהם מסמל את מידת החסד.
מפרשתנו אנו מבינים מדוע אברהם זוכה בכתר החסד אולם אנו גם מבינים למה השושלת שלנו מתחילה מאברהם. אברהם הוא הראשון שמבין את רצונו של ה’ בשילוב המיוחד של בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
קראנו בפרשת בראשית “אלה תולדות השמים והארץ בהבראם”, רש”י מביא מדרש שהמילה בהבראם בהיפוך אותיות זה באברהם כלומר שהקב”ה ברא את העולם בשביל אברהם.
מאוד תמוה להגיד דבר כזה, אם העולם נברא בשביל אברהם מדוע הוא נולד 1948 שנים אחרי בריאת העולם? אבל ודאי הכוונה במדרש היא שהקב”ה ברא את העולם בשביל אדם כמו אברהם- אדם כזה שישלב בין קשר חזק עם ה’ ובהנהגות טובות עם הבריות, בשבילו נברא העולם.
שנזכה לעבוד את ה’ בשמחה ובנחת מתוך אהבה ואחווה בין כל כלל ישראל
