סוף ימים של אברהם

הפרשה פותחת במותה של שרה אמנו. חיי נישואין ארוכים היו חייהם של אברהם ושרה. אהבה גדולה היתה ביניהם, ושותפות עמוקה לדרך. דומה שאחד הביטויים הגדולים לאהבתם הוא התמודדותם עם שנות העקרות הארוכות והקשות. לאברהם היתה הבטחה מאת הקב”ה “כי אם זה אשר יצא ממעיך הוא יירשך” (פט”ו פס’ ד). ברור היה לאברהם כי הוא איננו מקורה של בעיית הפוריות שלו ושל שרה, ואעפ”כ ולמרות החשש שיאלץ להותיר את מפעל חייו לבן ביתו, לא גירשה, ואפילו לא הציע לקחת אישה נוספת על פניה. אין זה אלא ביטוי לאהבתו העצומה של אברהם לשרה. וכן בכיוון ההפוך. היוזמה לתת לאברהם אשה שניה היא של שרה. ואף כאן הדבר מצביע על קשר מיוחד ותעצומות נפש. שרה, המתאווה לבן, הרוצה לאמץ אל ליבה תינוק רך שיצא מרחמה לגדלו ולחנכו, ולראות בהתפתחותו לממשיך דרכם, מוכנה לשים כל זאת בצד, ולראות את אברהם חי עם אישה אחרת שתלד עבורם את היורש. שותפות לדרך ואהבה עצומה הם אשר פיעמו בליבה של שרה כאשר הציעה לאברהם לעשות כן. אולם, לא רק אהבה גדולה היתה ביניהם, אלא גם שותפות לדרך, וכפי שאנו קוראים בפרק י”ב פס’ ה’: “ואת הנפש אשר עשו בחרן”. אנו רגילים לשייך את המפעל הרוחני העצום של יסוד אומה הקוראת בשם ה’ דווקא לאברהם, אך מן הפסוק משמע ששרה היתה שותפה פעילה במפעל זה וכך מדגיש המדרש “אשר עשה אין כתיב כאן אלא אשר עשו…אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים…”. אברהם ושרה יצאו לדרך ארוכה כדי לייסד אומה שתקרא בשם ה’. קשר נפלא זה, שהיה בנוי על אהבת איש לאשתו, ועל בניין בית על אדני שליחות משותפת – הגיע אל תומו, וכעת אברהם מוצא את עצמו אלמן, וחש שמותה של שרה מבשר גם את מותו הקרב. דרכו של אדם הנמצא בימיו האחרונים היא לשקוע בעיסוק בעבר – במה שהשיג ומה שלא, בזכרונות ובנוסטלגיה, ולהתרכז בימים שנותרו. אך טבעי הוא שישקע אברהם בעצב ובזכרונות, וימתין ליומו האחרון. אולם תגובתו של אברהם שונה בתכלית: “ויקם אברהם מעל פני מתו” – לא דעיכה יש כאן, אלא קימה. אברהם עומד בקומה זקופה וממשיך לפעול מתוך הסתכלות קדימה, אל עבר העתיד. אכן, ממעשיו ניתן לראות כי תחת להתנער מן האבל, הוא מיישם תובנות שלמד במהלכו, ופועל בשלושה מישורים כדי להבטיח את העתיד לפני ירידתו מן הבמה. ראשית, במישור הפרקטי, הוא קונה אחוזת קבר – צעד שמסמל אחיזה בקרקע. אברהם אינו קונה קבר בודד עבור אשתו, אלא אחוזת קבר משפחתית, ומכיוון שמדובר באברהם שהוא “נשיא אלקים” העתיד לרשת את הארץ, לא רק בעל הקרקע מעורב בעסקה, אלא כל בני חת. מדובר בעסקה בעלת משמעות לאומית. הקשר בין אדם לאדמתו מתבטא לא רק בחיים עליה, אלא גם בקבורה בה. שנית, אברהם דואג להמשך הגשמת שליחותו, ופונה למציאת רעיה ליצחק. אברהם יודע כי יצחק הוא “דור שני” שאיננו חדור בהתלהבותו של הדור הראשון, וכפי שאנחנו למדים מפרשיות יצחק, הוא מצטיין יותר בשימור הקיים מאשר בפעלתנות וביצירה. על כן מבקש אברהם ליצחק אישה אשר תהיה דומה לו עצמו. אישה אשר תעבור את התהליך של בחירה בקב”ה, ועזיבת ארץ מולדת ומשפחה. אישה כזו בודאי תהיה פעלתנית, יוצרת ותוססת. ואכן, כך אנו למדים מאוחר יותר כאשר רבקה היא אשר הולכת לדרוש את ה’, ופועלת מאחורי ולפני הקלעים בזמן המשבר בין יעקב לבין עשו. החדשנות והפעלתנות של רבקה, יחד עם שמרנותו של יצחק יהוו המשך ראוי לשליחותם של אברהם ושרה. מעשהו האחרון של אברהם הוא דאגה למשפחתו. אמת, יצחק הוא יורשו של אברהם, אולם לאברהם משפחה גדולה יותר. בנו בכורו – ישמעאל, ובני הפילגשים. אברהם מודע לאפשרות כי לאחר מותו יתכנו מאבקי ירושה מרים, על רקע המרירות ותחושת אי הצדק שבוודאי קיננה בליבותיהם של בניו האחרים. על כן מחלק אברהם את ירושתו בעודו בחייו, כך שכל אחד מרגיש שקיבל מאביו את הכבוד והאהבה להם הוא מצפה. יחד עם זאת, מבהיר אברהם לבניו את ההיררכיה המשפחתית, דבר המוצא את ביטויו בסדר הופעת הבנים הקוברים אותו, יצחק וישמעאל, שהוא אינו הסדר הביולוגי אלא הסדר המעמדי.

במעשיו האחרונים של אברהם אבינו יסד עבורנו דרך חיים. דרך של חזון וצפייה לעבר העתיד – ולא של שקיעה בעבר, דרך של פעילות בשטח – ולא של חלומות ומחשבות בעלמא, דרך של נסיון לפתור משברים עוד בטרם יווצרו. ואם כך בסוף ימיו של אדם, קו”ח למדינה וחברה הנמצאת בראשית דרכה.