הרב יהודה דוד, ראש כולל, דייטון, תשס”ג
כיצד בוחרים מנהיג? ולא סתם מנהיג,אלא מנהיג של עם, שבמשך 210 השנים האחרונות נמצא בעבדות, בארץ זרה.
אחד המועמדים יהיה,אולי, פוליטיקאי מתחיל, שמעוניין לצבור שנות וותק כמנהיג ,ולא משנה היכן, העיקר שהן תוכרנה ותסייע לו בקידומו הפוליטי.מן הסתם רובנו נחשוש ממנהיג כזה,שהרי הוא חסר נסיון.ייתכן שמועמד אחר שיציג את מועמדותו יהיה בעל נסיון רב, אך דווקא בשל נסיונו שנחשב ללא מוצלח בלשון המעטה,הציבור יחפש מנהיג אחר.
משה רבינו לא הציג מועמדות.להיפך, הוא ניסה לחפש את כל התירוצים שבעולם,כדי להתחמק מהתפקיד.”לא איש דברים אנוכי”-לא רק שאיני רטוריקן מהמעלה הראשונה,אלא שאני סובל מבעייה של גמגום.בסופו של דבר כידוע קיבל על עצמו משה את התפקיד.
אך יש לשאול:מדוע “התעקש” הקב”ה שמשה יהיה המנהיג של עמ”י?דווקא הוא שגדל בארמון המצרי,הרי דווקא מפניו יש חשש שחלילה יבגוד בעמו,(לאחר שיגלה כמה זה קשה להנהיג את העם)ויעדיף את חיי המלוכה ואת הרווחה בצידה,על פני הנהגת עם של עבדים,עם דרישות משלהם.מה “שיכנע” את הקב”ה שמשה מוכן להסבה מקצועית מבן מלך שאינו חסר דבר,למנהיג כריזמטי שיוביל את עמ”י לחירות?!
אחת התשובות לשאלות הנ”ל מצויה במדרש הידוע אודות משה במדין.משה עסק במרעה,ובאחד הימים גילה שגדי אחד נעלם.לאחר חיפושים,הגדי נמצא בריא ושלם על שפת מקור מים:
“כיון שהגיע משה אצלו אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה. הרכיבו על כתיפו והיה מהלך, אמר הקב”ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך חייך אתה תרעה צאני ישראל”. (שמות רבה פרשה ב’)
משה ,עפ”י המדרש, נתברך במידת הרחמנות,המסירות בלי גבולות,וע”כ הוא המתאים להוליך את עמו/צאנו של ה’ יתברך.
תשובה נוספת נלמדת מפרשתינו.מיד בסוף סדרת המכות,עוד לפני מצוות קידוש החודש מופיע פסוק מעניין:
“ויתן ידוד את חן העם בעיני מצרים, גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם”.
התורה מתארת את משה כ:”גדול מאוד”,אך אם נדקדק נגלה שגדלותו בעקבות הניסים והמופתים לא היתה רק בעיני האליטה,קרי,פרעה ואנשיו(עבדיו אינם בהכרח עבדים כבנ”י ,אלא החרטומים,היועצים וכד’)אלא גם בעיני “העם”-בלשוננו “עמך”. הלימוד מהפסוק הנ”ל הוא שמנהיג חייב להיות “איש שטח”-, כדי שהנהגתו תהיה אמיתית,מבוססת ואין די בכך שיהיה נואם מוכשר,או תכסיסן מעולה.
משה מחובר אל עמו.הוא יוצא ורואה בסבלותם,הוא חי ונושם את הלך הרוח,ורוצה להיטיב ולהתמסר לטובת הציבור.הטוב שופע ממנו,ומתברר שלא רק אל “העם” אלא גם לבעלי-חיים,כפי שנאמר במדרש לעיל.
המנהיג האמיתי יהיה זה שישכיל:”להכיר עצמו גם לרוח ההמון,למצבם הנפשי ולערכם הרוחני,להבינם ולהשכילם לפי ערך השגתם ותפישתם”( “תוספת ברכה” עמוד 67),והתוצאה תהיה:”ועל כן ירגישו גם הם את ערכו לחלוק לו כבוד”.
