עידו טאובר , מונטריאול, תשס”ט
“אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם”
בני ישראל מסיימים את תקופת נדודיהם הארוכה במדבר, תקופה לא פשוטה שתחילתה במצרים ובנס היציאה ממנה וסופה בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו.
רגע לפני שישא את נאום הסיכום והפרידה שלו ויעביר את ההנהגה לידיו של יהושע בן-נון, מצטווה משה לכתוב את רשימת המסעות שעברו ישראל במדבר. כל המקומות כבר ידועים לנו ומופיעים בסיפורי התורה כבר לפני כן אך בכל זאת ישנו ציווי אלוקי לחזור ולציין בקצרה את כל המקומות.
הפרשנים השונים ניסו לעמוד על סיבת כתיבתה של רשימה ארוכה ומיגעת כזאת.
רש”י, בכיר פרשני התורה, טוען כי המטרה הראשית היא להודיע חסדיו של הבורא. שמא נטעה ונאמר שישראל הטלטלו במדבר במשך ארבעים שנה ללא מנוח, בא הכתוב ומלמדינו כי רוב המסעות היו בשנה הראשונה ובשנה האחרונה ואילו במשך 38 שנה לא הלכו במדבר כי אם 20 מסעות בלבד.
מדרש תנחומא הולך באותו כיוון וטוען כי הקב”ה רוצה למנות את רשימת הניסים שנעשו לישראל במדבר. אחרי 40 שנה של קשיים ומסעות, הדברים יכולים להיטשטש ולהישכח ועל כן רצה הבורא להזכיר להם עד כמה דאג להם ושמר עליהם במשך השנים.
אנו מזכירים בתפילות הימים הנוראים את זכויותיהם של ישראל שאך עזבו את מצרים והלכו אחרי ה’ במדבר באמונה שלמה וללא שאלות “לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה”. אכן, ספורנו טוען כי מטרת כתיבת המסעות היא להזכיר את שבחם של ישראל שהלכו אחרי ה’ ועל כן ראויים הם לרשת את הארץ.
מעיון בפסוקים המופיעים לפני ואחרי הרשימה נראה בבירור טעמה של כתיבתה. “אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים” ומיד אחר כך “דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען”( פס’ נ”א). והלא בני ישראל יודעים בדיוק מדוע הם עוברים את הירדן? אלא מסביר רש”י כי המעבר בירדן צריך להיות על מנת כן ואם לא – באים המים ושוטפין אותם. המטרה הסופית צריכה להיות בתודעה באופן קבוע. אסור לאבד ריכוז לרגע אחד.
זוהי גם מטרת כתיבת המסעות, להודיענו כי כל מטרתם היא היציאה מארץ מצרים על מנת להגיע ולרשת את הארץ ולהודיענו כי על מנת כן עשו ישראל את כל הדרך הזאת ומחשבה זו לא משה מתודעתם ולו לרגע קט.
נאמר בפסוק: “ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה’ ואלה מסעיהם למוצאיהם”. מה קודם, המוצא למסע או המסע למוצא?
נראה כי אלו הם שתי כתות בעם ישראל. האחת רואה את החשיבות במוצא. עצם היציאה ממצרים ומן השעבוד והסבל הנורא שעברו בה. השנייה רואה את התכלית בעתיד, במסע לעבר הארץ המובטחת.
משה רבינו כותב את המסעות בבחינת “מוצאיהם למסעיהם“. המוצא נשכח ועתה יש רק לחשוב על ארץ ישראל. מרכזו של ספר דברים,נאומו של משה, הוא ארץ ישראל. החיוב לאבד עבודה זרה מהארץ, ההבטה על מועדי ישראל מהפן החקלאי והתיאורים של הארץ כזבת חלב ודבש מטרתם לטעת בלב העם את הרצון להגיע לארץ באופן תמידי.
