דרך ארץ קדמה לתורה

פרשת משפטים רובה ככולה עוסקת בפירוט מצוות שעניינם הסדרת מערכת החיים החברתית- התחום שאנו נוהגים לכנותו בין אדם לחברו, והיא באה אחרי המעמד המרומם והנשגב של מתן תורה- שבו המצוות הם במישור שבין אדם לה’.

מה היחס הרצוי בין תחומים אלו- בין אדם למקום ובין אדם לחברו- בעולמנו כעובדי ה’ ?

רש”י מביא את דברי חז”ל בתחילת הפרשה “ואלה המשפטים” “ואלה”- מוסיף על הראשונים, מה הראשונים(10 הדיברות) מסיני אף אלו (המשפטים)מסיני.

נראה שחז”ל באו לומר לנו שזיקתנו הנפשית כלפי פרטי ההלכות, הלכאורה ארציות ויומיומיות המופיעות בפרשת משפטים ,חייבת להיות בעוצמה זהה לחוויה של קבלת הדיברות ע”י התגלות אלוקית בסיני.ועל זה אומר רב יהודה (בבא קמא דך ל עמוד א) “האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין” . היינו מצפים שחסידות יתירה תתבטא בדברים הנוגעים לענייני שמים, ליחסים בינינו לבין הקב”ה, ובא רב יהודה ומדגיש שדווקא התחום שעוסק בענייני נזיקין, הסדרת תחום היחסים בין אנשים הוא המדד האמיתי למידת החסידות הקיימת אצל האדם.

השפת אמתמביא את המדרש על הפסוק “ה’ עז לעמו יתן”- הוא התורה, “ה’ יברך את עמו בשלום”- הם המשפטים”, ומוצא במדרש זה הדרכה נוספת ביחס בין מצוות שבין אדם למקום לעומת בין אדם לה’.

עשרת הדיברות ניתנו לנו בסיני ישירות ע”י ה’ ואילו לגבי המשפטים הדגש הוא “אשר תשיםלפניהם“, יש חובה להעמיד מערכת משפט שתסדר את מארג החיים החברתיים, החכמים והדיינים הם הקובעים את החוקים ואת ההתנהלות החברתית לפי הצרכים והיכולות של החברה,ולא ה’. ובעקבות חלוקה ברורה שכזאת בין דברי ה’ מצד אחד לקביעה אנושית מצד שני, קיים החשש שהמחויבות הדתית שלנו לא תהיה זהה . אדם עלול להגיע לחסידות יתירה בדברי שמים ובאותו זמן ממש לפגוע במרקם החברתי וביחסיו עם שכניו וקרוביו, ועל כן באה התורה ואומרת ששניהם מה’ יתברך, וממשיך השפת אמת ואומר שהעובדה שיש כוח וסמכות לחכמים ולבית דין לפסוק לפי שיקול דעתם היא “מתנת אלוקים”,שיקול אנושי שאיננו גורע במאום באלוקיותם של הדברים. וזוהי הדרך ל”שלום” אמיתי המבטא שלמות בין כל חלקי החיים.

ידועים דברי המדרש “דרך ארץ קדמה לתורה” ונהוג לפרש אמירה זו כקביעה כרונולוגית- קודם יש ללמוד דרך ארץ, כיצד מתנהגים בחברה ורק אח”כ ניתן לגשת ללמוד תורה, אלא לפי דברי השפת אמת ניתן לומר אף מעבר לזה, שיש קשר עמוק ומהותי יותר בין דרך ארץ לתורה, שזהו רובד אחר לחלוטין של לימוד תורה – ככל שאדם יפנים יותר ויהיה מעורב יותר בתיקון החברה בדרך הארץ,כך באותה מידה יזכה לשלמות והבנה רבה יותר בתורה.

המסקנה הנובעת מדבריו אלו היא הצורך ליצור מחויבות עמוקה במידה שווה לשני התחומים הללו של עבודת ה’ הן בתחום של בין אדם לחבר והן בתחום של בין אדם למקום, ורק יחס נפשי שווה לשני התחומים גם יחד ייצור אדם שהוא שלם, עובד ה’ אמיתי.