הוועד האולימפי הישראלי הינו מוסד הגג של הספורט בישראל והוא פועל מכוח האמנה האולימפית של הוועד האולימפי הבינלאומי. חברים בו כל התאחדויות ואיגודי הספורט האולימפיים, מרכזי הספורט, נבחרי הספורטאים האולימפיים ואישי ציבור.

כאחראי להכנתן ולשיגורן של משלחות ישראל למשחקים האולימפיים ולתחרויות ספורט בינלאומיות בחסות אולימפית, מפעיל הוועד האולימפי תוכניות מקצועיות ארוכות טווח לטיפוח ספורטאים ברמות הגבוהות ביותר.

האיגוד האולימפי הארץ-ישראלי הוקם בשנת תרצ”ג (1933), אם כי הוא התקבל לתנועה האולימפית העולמית רק בשנת 1952, שנה בה השתתפה לראשונה משלחת ישראל במשחקים האולימפיים בהלסינקי.

במשחקים שהתקיימו בלונדון זמן קצר לאחר הקמת המדינה לא הורשו ספורטאים ישראלים להשתתף בטענה טכנית כי ההזמנה נשלחה לפלסטינה תחת המנדט הבריטי, יישות שהפסיקה להתקיים לאחר הכרזת המדינה. בפועל היה זה תחת לחץ מדינות ערב שאיימו להחרים את המשחקים.

מדהים לגלות שדווקא למשחקים שהתקיימו בברלין בתרצ”ו (1936) המשלחת הישראלית הוזמנה אך כמובן סירבה להשתתף. 

הנקודה השחורה ביותר בהסיטוריה האולימפית של ישראל היא כמובן המתקפה המזעזעת כנגד המשלחת הישראלית במהלך המשחקים במינכן בשנת תשל”ב על ידי מחבלים פלסטינאים, בה נרצחו 11 ספורטאים ישראליים ושוטר גרמני אחד.

ההחלטה של הוועד האולימפי העולמי להמשיך עם המשחקים 24 שעות לאחר הפיגוע שנויה במחלוקת עד היום. דגלי המדינות הורדו לחצי התורן למעט דגלי מדינות ערב (חוץ מירדן) שסירבו להורידן.

לספורט הישראלי לקח לא פחות מ-40 שנה להשיג את המדליה הראשונה – יעל ארד אשר קיבלה מדליית כסף בענף הגו’דו. מאז היו עוד מספר הישגים, החשוב מכולם מדליית הזהב היחידה עד היום, זו של גל פרידמן השייט במשקי אתונה לפני 14 שנה.