הרב דרור ברמה, בעבר ראש כולל תשס”ו

בפרשתנו מסופר על הפתרון שמציע יוסף לחלומות פרעה, ועל העצה הכלכלית שנתן בעקבותיו. יוסף חזה שבע שני שבעבמצרים, שילוו בשבע שנות רעב קשה. יוסף מציע לפרעה לצבור אוכל וזרע בשני השבע כהכנה לשנות הרעב.

תגובת פרעה לעצות אלו נשמעת תמוהה וקיצונית:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ:

אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

(בראשית מא לח-מא).

אכן, פתרון החלומות מרשים ומופלא. העצה שבאה בעקבותיו ניתנה בחכמה רבה. האם די באלה למנות את יוסף לשליט כל האימפריה המצרית? האין זו תגובה חפוזה מצד פרעה?

פרעה מלביש את יוסף ונותן לו מרכבה, ובפסוק מד ממשיך פרעה להרעיף סמכויות על יוסף ומודיע:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

יוסף מקבל שליטה מוחלטת, לא רק בתחומי הכלכלה וההכנה לרעב אלא בכל חיי המצרים.

התורה לא מספרת לנו מה עמד מאחורי הנסיקה המהירה של יוסף, אך יש פסוק בספר תהילים שנראה קשור לעניין. בשיר של יום חמישי, תהילים פרק פא, מדובר על חובת בני ישראללהלל ולהריע לה’:

שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל:

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:

כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:

עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:

הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה:

(פסוקים ג -ז).

פסוקים אלו קשים מאד, ובעיקר הפסוק העוסק ביוסף. המשורר מספר שחובה להלל ולהריע לה’ בראש חודש ובראש השנה, ושחוק זה הושם כעדות ביוסף כשיצא לשלוט במצרים. יוסף כתוב כאן בצורה חריגה (בתוספת האות ה הקושרת את שמו לשם ה’) ולא ברור מה הקשר ל”שפת לא ידעתי אשמע” – מי דיבר על רכישת שפה חדשה? והיכן היה הלל ותרועה לה’ בצאת יוסף על ארץ מצרים?

חז”ל נדרשו לפתרון העניין בסיפור נפלא:

א”ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, בשעה שאמר לו פרעה ליוסף: ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו’, אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו?

אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו:

אמרו לו: א”כ, יהא יודע בשבעים לשון!

בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר ( – יוסף לא הצליח ללמוד), הוסיף לו אות אחת משמו של הקב”ה ולמד, שנאמר: עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה (כל שפה שפרעה דיבר – ענה לו יוסף באותה השפה)

אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א”ל: אגמרי! אגמריה ולא גמר, אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו.

(תרגום חופשי – החל יוסף לדבר בלשון הקודש ולא הבין פרעה מה הוא אומר. ביקש פרעה מיוסף – למדני! למדו ולא הצליח (פרעה) ללמוד. אמר לו (פרעה ליוסף) השבע לי שלא תגלה (שאיני יכול ללמוד לשון הקודש) ונשבע לו) (סוטה לו: )

חז”ל פותחים בשאלה שהעלנו ושמים אותה בפי אצטגניני פרעה – עבד שנקנה בעשרים כסף ישלוט במצרים?

פרעה עונה שהוא רואה שזה אינו עבד רגיל ושיש לו גינוני מלכות.

טוענים כנגדו חכמיו – עדיין, לו יהא נסיך פרובינציאלי – האם הוא מדבר שבעים לשון, האם הוא ראוי לנהל אימפריה עולמית?

פרעה מקבל את הטענה ולמחרת בוחן את יוסף בשבעים לשון.

בלילה, גבריאל מנסה ללמד את יוסף שבעים לשון ויוסף לא קולט. הוא עברי שנגנב מביתו של יעקב , באמת אינו מחובר לעולם התרבותי של שבעים אומות העולם. והנה ההפתעה – מוסיפים ליוסף אות אחת משמו של הקב”ה, קוראים את שמו יהוסף והוא לומד שבעים לשון.

מה פשר הסיפור הזה? כיצד הוספת האות מאפשרת לו ללמוד שבעים לשון?

לפי חז”ל הסוד טמון בקול השופר, בקול התרועה וההלל למלכו של עולם. עם ישראל לבדד ישכון. באופן טבעי אין הוא דובר שבעים לשון. אמנם, החוק והמשפט הקדום ביותר של אומה זו, היסוד שמקיים אחד מבניה אפילו בשפל המדרגה של בור הכלאבמצרים, הוא התרועה וההלל לה’.

בפרק הקודם אומר יוסף על החלומות” וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים ספרו נא לי” (מ’ ז).יוסף הולך בדרכי אבותיו וקורא בשם ה’ על כל דבר. האבות עסקו בפרישת שמו של ה’ על כל העולם והפניית הכל אליו. מכוח קריאה זו, מן היכולת לחבר את כל המציאות לרצונו של ה’, יוסף מסוגל לדבר בכל השפות. אנו אומרים זאת בתפילה – “כי לך תכרע כל ברך תישבע כל לשון…”.

יוסף פותר לפרעה את חלומותיו אבל באותה נשימה אומר לו “אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה” (כח).

מלכותו של ה’ בעולם, זהו העיקרון המוביל את יוסף, זהו גם העיקר של תפילותינו בראש השנה, בכסה ליום חגנו.

כשפרעה מבין זאת, הוא מבקש מיוסף שילמד אותו את לשון הקודש. יוסף מנסה, אך מתברר שזה לא ניתן. כל עוד פרעה חושב ש”אני פרעה”, אין הוא יכול לקלוט את רעיון מלכות ה’ בעולם.

ה’ ברא את העולם ושולט בו, ומי שמנסה לקשר את כל פינות החיים למלך העולם, יכול ללמוד להכיר ולהבין את שורשן הרוחני של כל השפות והתרבויות. תפקיד זה נועד לעם ישראל, וכך מבטיח המשורר בסוף אותו פרק בתהילים:

לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ:

כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי …ומצור דבש אשביעך”: (שם טו-יט).

אם נלמד שפה אחת טוב, אם נזכה להקשיב את לשון הקודש וקול השופר, יהפוך לנו ה’ את הצורים, את החלקים העזים והקשים ביותר – לדבש.