אלעד דהן, מלבורן, תשס”ט

“וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד…”

אחד הסיפורים הבולטים בפרשתנו הוא סיפורן של בנות צלפחד המבקשות לשמר את נחלת אביהן בקרב משפחתן. מסיפור זה אנו למדים על איכותן של נשים אלו, וכפי שמביעים זאת חז”ל בלשונם בכנותם אותן “נשים חכמות וצדקניות” (במדב”ר כ”א, י”א).

ואולם, לא הסתפקו חז”ל רק בשבחן של אלו, אלא הוסיפו גם לשבח את נשות הדור כולו:

“אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים. שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו’ והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר יד): וישובו וילינו עליו את כל העדה, ועליהם נגזרה גזירה, שאמרו לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה: כי אמר ה’ להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש, כי אם כלב בן יפונה. איש ולא אשה, על מה שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים”. (שם, י’)

אחת הנשים הבולטות באותו הדור, שכמובן נכללת בשבח נשות הדור, הייתה מרים הנביאה, אחות משה ואהרון. חז”ל הגדירוה כאחת מ”שלשה גואלים” (תנחומא במדבר ב), ומסרו לנו שבזכותה קיבלו ישראל את הבאר.

פן נוסף וחשוב בדמותה של מרים, מוצאים אנו בתרגום יונתן על הפסוק: “…ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים” (מיכה ו’,ד’), שמתרגם: “ושלחית קדמך תלתא נביין (ואשלח לפניך שלושה נביאים), משה לאלפא מסירת דינין (משה ללמד מסירת הדינים), אהרון לכפרא על עמא (אהרון לכפר על העם), ומרים לאוראה לנשיא (ומרים ללמד לנשים)”.

אם כן, בנוסף להיותה מנהיגה ונביאה, הייתה מרים מורה ומחנכת. דרכה הייחודית לה בחינוך וקירוב, נובעת מתוך המסופר בתורה בקריעת ים סוף, שם מציינת התורה כי בנוסף לגברים ששרו עם משה, יזמה מרים שירה וריקודים בצד הנשים: “ותקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות, ותען להם מרים שירו לה’…” (שמות ט”ו, כ’-כ”א). מרים, עם כל חשיבותה ומעמדה הרם, הייתה מחוברת לנשות ישראל וקרובה אליהם. דוגמא זו לחיבור החם והאנושי בינה לבין הנשים, מהווה רק חלק מדרך חיים אותה אימצה לעצמה, שכן, כפי שכותב הרב מ”צ נריה זצ”ל, לא רק בים סוף רקדה ושרה איתם, אלא גם בכל שמחותיהן המשפחתיות. בדרך זו התקרבה אליהן וקירבה אותן אליה, וכך החינוך שהעניקה להן חדר עמוק לנפשן, בזכות הקשר האישי שחשו אליה.