הרב יוקי מאיר, בעבר ראש כולל מונטיוידיאו, תשס”ה
 

בלי כל ספק, ניתן להגדיר את פרשת לך לך, בה אנו פוגשים את העולה הראשון, אברהם אבינו כראשיתה של הציונות המעשית. בדרך כלל כשמדברים על ציונות מדברים על החובה שארץ ישראל תהיה נשלטת על ידי עם ישראל ושכל עם ישראל יגור בארץ ישראל, ואם כן מעשה ציוני הוא שליטה על שטח נוסף או עליה לארץ.

אך נראה שבפרשה אנו מוצאים פן ציוני נוסף.

אחרי פרידת לוט מאברהם אומרת התורה:

“וה’ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עינך וראה …”

זהו הפסוק המבשר לאברהם על הבטחת הארץ. תחילתו של הפסוק מסורבלת ומיותרת לכאורה. לשם מה צריכה התורה לפתוח בפרט ידוע – “אחרי הפרד לוט מעמו” ? ומהו הקשר להמשכו של הפסוק ?

פרידתו של לוט מאברהם לא הייתה גיאוגרפית בלבד ולא נבעה משיקולים כלכליים בלבד. לפי המדרש הרקע לפרידה היה מוסרי – אי הקפדה של לוט או של רועיו בעניני גזל. הצעת הפירוד נועדה להדגיש את אי שביעות רצונו של אברהם מעיוות מוסרי ואי יכולתו לדור עימו בכפיפה אחת.

התורה רוצה להדגיש לנו על ידי חיבור חציו הראשון של הפסוק – “אחרי הפרד לוט מעימו” לחציו השני – הבטחת הארץ, שהבטחת הארץ ואפשרות המגורים בה תלויים בהשתלמותו המוסרית של עם ישראל. אם עם ישראל אינו מקפיד על רמה מוסרית נאותה, הארץ מגיבה לכך ומקיאה אותו לגלות.

אמור מעתה, שבנוסף למעשים המקובלים כציוניים -עליה והתיישבות, אנו צריכים להוסיף ציווי ציוני לא פחות חשוב, שהוא הבסיס לקיומם של השניים האחרים – היה מוסרי !ומכאן שהמעשה הציוני אינו מסתיים ברגע שירד העולה מן המטוס, דרך על אדמת ארץ ישראל וקבע לו בה דירת קבע, להפך, שם הוא רק מתחיל ! משם צריך לדאוג כל יהודי היושב בציון להתנהג בצורה מוסרית ולתקן את עצמו ואת סביבתו מבחינה מוסרית, ובכך לדאוג לכך דואג לכך שעם ישראל יוכל לשבת בארץ ישראל, ולהשלים את המעשה הציוני.