פרשת תולדות

(כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:
(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:
(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:
(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:
(פרק כ”ה)

בפרשתנו מסופר על לידתם וגדילתם של יעקב עשיו, יעקב נהייה אחד מאבות האומה ואילו עשיו הוא איש יודע ציד שמוכן עבור נזיד עדשים למכור כל דבר, רק רוצה ליהנות מהרגע בלי חשיבה לטווח ארוך,
הרש”ר הירש בפרשנותו לסיפור זה מעיר הארה חשובה שמגלה לנו פן חדש בסיפור שאולי היה יכול לשנות את כל התייחסותנו לעשיו.

מובא במדרש (בראשית רבה פרשה ס”ג סימן י’):
ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כל י”ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י”ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים.

המדרש מציין את השוויון שהיה בגדילת הנערים “שהיו גדילים זה על גבי זה”, ורק אחרי שגדלו, פתאום “זה נותן ריחו וזה חוחו”.

הרש”ר הירש כדרכו לא נמנע מגלגלות ביקורת כלפי חז”ל וכך הוא אומר:”בשום מקום לא נמנעו חכמינו מלגלות חולשות ושגיאות, קטנות כגדולות, במעשי אבותינו הגדולים: ודווקא ע”י כך הגדילו תורה, והאדירו את לקחה לדורות”.

בסיפור זה אפשר לראות דוגמא לכך, פה אומר הרש”ר הירש יש ביקורת לגבי דרך החינוך שנתנו יצחק ורבקה ליעקב ועשיו.

“הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה – לא רק בתכונותיהם- אלא גם בחינוכם הלקוי. כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך “חנוך לנער על פי דרכו” (משלי, כ”ב, ו’), יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחד. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורב גוניות,כריבוי תכונות האדם, וכרב גוניות דרכי חייהם.”

כלל בסיסי ומאוד חשוב בחינוך הוא “חנוך לנער על פי דרכו” (משלי, כ”ב, ו’), לכל ילד יש נפש ואופי משלו, אי אפשר לתת את אותו סוג חינוך לכל הילדים, חלק מתפקיד ההורים הוא לנסות ולבחון את נפש הילד ולראות איזה סוג חינוך מתאים לו, וכך להביא אותו למטרה היחידה של תפקיד היהודי הגדול. המטרה היא אחת ויחידה אך יש הרבה דרכים להגיע אליה.

המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, – מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל. יעקב ישאב ממעיין החכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה ליום, בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים, ויחד אתם תעודת חיים גדולה, שהכיר אותה רק באופן חד-צדדי, ובדרך שמעצם טבעו הוא סולד בה.

אילו יצחק ורבקה לא היו נותנים להם חינוך שוויוני אלא חינוך שמתאים לכל אחד לפי אופיו, אז יכול להיות שעשיו היה יוצא “גיבור לפני ה'” ולא “גיבור ציד”.

עשיו לא היה שונא ליעקב והוא היה יכול לתת שילוב מעניין לאופי של יעקב בעשיית רצון ה’, חרבו של עשיו הייתה כורתת ברית עם רוחו של יעקב.

החמצה חינוכית זו רמוזה במילים “ויגדלו הנערים”, שזו הייתה מעין הפתעה!!!!! פתאום אחרי שנים שהם הולכים לאותו בית ספר פתאום אחד הולך לבית מדרש ואחד הולך לבתי עבודה זרה, אילו את אותו שוני ביניהם היו מגלים לפני ומחנכים אותם באופן שונה מי יודע מה היה יוצא מעשיו.

המסר מפה אלינו הוא ברור, אנחנו נמצאים בשליחות כל אחד במקומו שלו, ואפילו פה בארץ, כל אחד מאיתנו עוסק בבחינה מסוימת של חינוך והתווית דרך אם לא לאחרים אז בטח לעצמו, וצריך לדעת שחינוך הוא משהו שמותאם למתחנך ואין קו אחד ברור שמתאים לכולם.
נוכל לאחל לכולנו שנעמוד במטרה זו ונצליח להתוות דרך ולחנך על הצד הטוב ביותר.