פארק אריאל שרון, המוכר יותר בשמו הקודם ‘החירייה’, היה עד לא מזמן ולמשך עשרות שנים לא אחר מאשר פח הזבל של גוש דן. אזור זה, המשתרע על כחצי מיליון מטר רבוע, נמצא בין נמל התעופה לנתיבי איילון.
לאחר כשני עשורים הפסולת הזו גדלה לכדי הר של ממש ויצרה מפגע סביבתי חמור. נעשו ניסיונות של כיסוי הפסולת עם אדמה אולם האתר המשיך להיות מפגע חמור, במיוחד למטוסים הנוחתים וממריאים באזור בגלל כמות הציפורים הגדולה שבאה להינות מהפסולת. בשנות ה-90 הוחלט על הפסקת הזרמת הזבל לאתר, מה שבפועל קרה ב-1998. בזמן מדובר היה הר בגובה של 60 מטר עם כ-20 מיליון טון זבל שהצטברו שם.
בתחילת שנות ה-2000 החליטה הממשלה להפוך את המר למתוק ותכננה את הקמת המתחם שנקרא היום על שם ראש הממשלה דאז, אריאל שרון.
שטחו של הפארק כ- 8000 דונם והוא כולל קודם כל את מרכז המיחזור החדש אליו מוזרם היום זבל, אולם עובר תהליך של מיון ומחזור כאשר הזבל שלא ניתן למחזרו מועבר לדרום הארץ לקבורה.
כמו כן הפארק כולל מרכז מבקרים עם סיורים מגוונים, את בני-ברק העתיקה, פארק מנחם בגין (דרום), שטחים חקלאיים ובית הספר החקלאי מקווה-ישראל.
כיום מגיעים לפארק כ-125,000 מבקרים מדי שנה. זוהי עוד דוגמא של הישראליות במיטבה – חוסר תכנון שגורם למפגע, אולם לאחר מכן אלתור ויוזמה שהביא לידי פרויקט שיקום סביבתי מהמקיפים בעולם.
