אריאל גיספן, לימה, תשס”ה
בפרשת השבוע, פרשת וירא, מופיע הסיפור המופלא של הולדת יצחק לאברהם, בגיל 100 שנה.
אולם בהמשך הפרשה, ישנו סיפור דרמטי לא פחות, של הנסיון הקשה של אברהם, כאשר הקב”ה מבקש מאברהם להעלות את בנו, היורש היחידי, לקורבן. מסיפור עקידת יצחק אנחנו לומדים על מסירות, דבקות, ועל אהבה. אברהם עוד לא יודע זאת, אבל למעשה שהוא עומד לעשות, יהיו השלכות מקיפות הרבה יותר מאשר האמונה שלו בה’ . מהסיפור הזה אנחנו יכולים ללמוד על כוחה של אהבה. לא אהבת גבר לאשה, אלא אהבה בין אדם לאלוהיו.
ביום הקשה ביותר בחייו, כאשר היינו מצפים שאברהם יתקשה לאזור כוחות לקום ולהתכונן לדרך, ויעשה הכל לאט ובעצב, אנחנו מגלים בדיוק ההפך, אברהם, אדם בן 137 שנה, שיש לו משרתים ועוזרים ,משכים בבוקר, ובעצמו מכין את החמור לדרך. ר’ שמעון בר יוחאי אמר על כך את המשפט ” אהבה מקלקלת את השורה”.
אהבה היא כוח חזק מאד. חזק עד כדי כך שביכולתו לשנות את סדרי העולם. מול כוחה הגדול של האהבה, אנחנו גם מתוודעים לכוחה הגדול של השנאה. בלעם הרשה בבואו לקלל את בני ישראל, גם הוא השכים בבוקר וחבש בעצמו את חמורו. גם לו היו אנשים אחרים שזהו תפקידם, אלא הוא עשה הכל בעצמו מרב שנאתו לעם ישראל.
מצינו עוד 2 מקרים של קלקול השורה. כשיוסף , המשנה למלך במצרים, שומע על בואו של אביו, הוא מכין את רכבו בעצמו. מתוך אהבה. כשפרעה, מלך מצרים שומע על יציאתם של ישראל ממצרים, הוא מכין את רכבו בעצמו, מתוך שנאה. ראינו כאן שדביקות ומסירות יכולה לבוא ב 2 צורות. או מתוך אהבה גדולה או מתוך שנאה גדולה. אמר ר’ שמעון בר יוחאי. תבוא חבישה כנגד חבישה. תבוא החבישה שחבש אברהם אבינו מתוך אהבה לעשות רצונו של מקום ותעמוד כנגד החבישה שחבש בלעם., בבואו לקלל את ישראל, 400 שנה אחר כך.
תבוא אסירה שאסר יוסף את מרכבתו, לקבל את פני אביו, ותבוא כנגד האסירה שאסר פרעה את מרכבתו , 200 שנה אחר כך. ר’ ישמעאל מוסיף שתבוא חרבו של אברהם אבינו שהניף אותה לשחוט את יצחק, ותבוא כנגד חרבו של פרעה, שנאמר בשירת הים שפרעה אומר “אריק חרבי”.
ראינו שמעשהו של אברהם אבינו המשיך להשפיע על עם ישראל, שנים רבות אחרי שקרה, רק לפני חודש וחצי תקענו בשופר בראש השנה, לזכרו של האיל, שנשחט במקום יצחק, וקראנו בתורה על עקידת יצחק, ע”מ להזכיר לקב”ה את מסירותו של אברהם אבינו, שזכותו עומדת לנו עד היום הזה.
